יום שישי , אוקטובר 19 2018
בית / דעות / מותה של אגדה
עוד פרק הסתיים. דני ענבר (איור: מאיר יוסף שווילי)
עוד פרק הסתיים. דני ענבר (איור: מאיר יוסף שווילי)

מותה של אגדה

עוד פרק הסתיים. דני ענבר (איור: מאיר יוסף שווילי)
עוד פרק הסתיים. דני ענבר (איור: מאיר יוסף שווילי)

בשכונת ילדותי היו שני גיבורים, אהרון ודני. אהרון לוי היה השוער המיתולוגי של הפועל קרית חיים. דני ענבר היה הרוח, הבשר והלחם של הכדורסל. יחד איתו ניצחנו את מכבי תל אביב של שטרקמן וכהן מינץ. יחד איתו ניצחנו את מכבי מוצקין של דובדבני ודן אייק, אגדות כדורסל אורבניות של ילדות קרייתית בין חולות הזהב.

כל סוף שבוע נערך משחק כדורסל במגרש הפתוח, ודני ענבר היה סוחף אותנו, הילדים, למחוזות של תקווה והנאה צרופה. ענבר שיחק על מגרשי בטון ולא ידע עד כמה הוא ריסק חלקים בתוך גופו תוך כדי התרוממות ונחיתה לסל. בשנים האחרונות היינו נפגשים במכולת השכונתית. בן אדם יפה, דינמי, פנסיונר של חברת החשמל, שלא ידע עד כמה החמירו החבלות בגופו, וכך הוא החל את מסע הייסורים שלו – כאבי גב, ניתוח, משככי כאבים והשפעות הולכות ומידרדרות על כל חלקי גופו הפגוע.

בשבוע שעבר ענבר הלך לעולמו. מי שהיה מושא להערצה קרייתית עד יומו האחרון שייך לחבורת ספורטאים מנצחת של שנות ה-60, כמו איתמר מרזל, בועז ינאי, יואב אגם, אחיו ציקי ענבר ואחרים. השבוע פגשתי בשכונה את ציקי. באופן מקרי עמדנו מול הבית של ההורים של דני ונזכרנו בילדות ובאח שלהם, עלי, טייס שנהרג במלחמת ששת הימים. סאגה מקומית של כאב וגעגוע שחתמה עוד פרק ב-80 שנות הקריה.

בדוק גם

פעם היה פה שמח. שמען מזרחי (צילום: אבי קדמי, מתוך ויקיפדיה)

תמונת השבוע

שמעון מזרחי הגדול פשוט הולך ודועך יחד עם קבוצתו. הגיע הזמן שמישהו יניח יד אוהבת על כתפו ויציע לו לפרוש ולנוח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *