יום שלישי , ספטמבר 25 2018
בית / דעות / לעולם לא נוכל להבין

לעולם לא נוכל להבין

הבוקר פורסם כי 192 אלף ניצולים חיים בישראל, מתוכם בכל חודש מתים יותר מאלף. מצבם הכלכלי, הבריאותי והנפשי של הניצולים אינו טוב. חלק מהם מוותר על אוכל בשל מצוקה כלכלית, חלק אחר מוותר על תרופות. 40 אחוז מהם חשים שהם בודדים. 10000 ניצולי שואה מוגדרים כעריריים.

ההתמודדות היום יומית של ניצולי שואה עם עברם קשה מנשוא. הם חווים כל יום את החיים שנגמרו שם, את הזקנה שלהם, את הבדידות, את הזיכרונות שלא זזים מהם לרגע. מערכות היחסים שלהם עם הילדים בני הדור השני והנכדים מורכבות, לעיתים אף מורכבות ביותר. חלקם הגדול עדין שומר על שתיקה ואינו מספר אודות תלאותיו, את חלקם מלווה תחושת רדיפה ופחד. כל תמונה בחיי דור ההמשך עשויה להעלות אצלם זיכרונות מהשואה.

אף פעם לא נדע מה עובר עליהם כשהם פוגשים כלב דוברמן שחור שמזכיר להם את הכלבים של קציני ה- S.S, לא נדע לעולם מה עובר עליהם כשהם מבחינים ברכבת משא. מה הם חושבים על מגפיים שחורות גבוהות?, מה תחושתם כשמוזיקה שהושמעה על ידי הגרמנים בתקופת השואה מושמעת ברקע כאן, בביתם, במולדתם…? ומה הם חשים לשמוע בכיו של תינוק סובל?, מה עובר עליהם כשאזעקת צבע אדום נשמעת?, מה הם חשים כשאוכל מוגש להם בכלי שמזכיר להם את הבית, או את המחנה בו נשבו?, לעולם לא נוכל להבין את אשר עברו ואת מה שהם עוברים מאז ועד היום.

הכבוד של חלקם נרמס, הם מושפלים דווקא במולדת שלהם, דווקא במקום שעבורם ובזכותם היא קמה ונוסדה. לא נותר זמן רב ואף לא אחד מהם יהיה כאן איתנו.
אימי רחל ניצולת שואה היום בת 93, הועברה לגטו בעיר מולדתה בהונגריה משם הועברה ברכבות לאושוויץ,שם פגשה את יוזף מנגלה ה"רופא של אושוויץ", שערך ניסיונות מזעזעים בגופן של נשים. מאושוויץ הועברה למחנה עבודה שהעסיק אלף נשים במפעל לייצור פגזים ופצצות. אחרי חודשי עבודה קשה בתנאי חרפה הוכרז על סיום המלחמה. אלף נשים שהועסקו במפעל בגרמניה, יצאו לחופשי בפתאומיות ללא תעודת זהות, ללא ידיעה היכן הן נמצאות, ללא מפה כל אחת לדרכה.

אפופות פחדים וחששות, חסרות אמונה בבני אדם אחרי התלאות של הדרך יצאו אל החופש. יצאו אל חיים חדשים בלתי נודעים ומפחידים. אימי החליטה לחפש אחר שני אחיה שנלקחו מביתם בהונגריה למחנות עבודה בטרם היא עצמה נלקחה. לאחר השחרור הלכה ברגל במשך כמה חודשים, התפרנסה על הדרך מעבודות מזדמנות, לבסוף מצאה את שני אחיה האהובים, (גרשון ואברהם) התגייסה איתם לתנועת בית"ר שם פגשה את בחיר ליבה, את אבינו דוד ז"ל שנפטר לפני מספר שנים.

הדור הראשון והדור השלישי. סבתא רחל והנכד (צילום: פרטי)

יחד החלו ארבעתם לרקום את המסע לארץ ישראל, עם הגעתם לקרבת חופי הארץ, כשאורות הכרמל לעיניהם, גורשו עוד בלב ים על ידי הבריטים למחנה שבי בקפריסין. השבי נמשך כשנתיים עד שהורשו לעלות לישראל. הם עלו ארצה, התיישבו במעברה בחולון והחלו לבנות חיים בעשור השלישי לחייהם. בעבודה קשה ובעמל, על אף קשיי קליטה ופרנסה הצליחו להקים משפחה ולהחדיר בה את אהבת הארץ והמולדת. חלק ניכר ממשפחתם נרצח בשואה ולא זכה להגיע לארץ המיוחלת.

זה דור שקורס ומטלטל את ההווה, כשתחושות רדיפה מהעבר מלוות אותו עת הוא מנסה להסביר לעצמו מעשים שאין להם תשובות. דור שחלקו העצום חלף מן העולם על לא עוול בכפו. אל תוותרו, אל תרשו לעצמכם לשכוח, אל תמנעו מילדיכם ומילדיהם לדעת את אשר קרה. ספרו להם, קחו אותם ליד ושם, לקיבוץ לוחמי הגטאות, הראו להם סרטים מהאינטרנט, לכו איתם למוזיאונים של השואה והגבורה ברחבי העולם. תנו להם לדעת את אשר עבר על הסבים והסבתות שלהם, גם אם לא יבינו רצוי לכל הפחות שידעו. זאת זכותם, זאת חובתנו.

בדוק גם

להחתים "לכל החיים". מקסים פלקושצ'נקו צילומים: אדריאן הרבשטיין

חותמת סופית על קיץ מצויין

בגדול יואב כץ וניר קלינגר עשו עבודה טובה הקיץ. הבוס הצליח להשאיר את רוב השחקנים. את אלה שעזבו לא ניתן היה להשאיר, למעט אחד. קלינגר הביא מחליפים ראויים, שמביאים איכויות חדשות, אך גם חלקים שחסרים במשחק שלהם. כדי להשלים את הפאזל צריך להביא קיצוני קלאסי. שמו של מתן חוזז עלה בימים האחרונים ומדובר בדיוק בסוג השחקן הזה

התבקש להוציא בלם ולהכניס אותו. גילי ורמוט צילום: אדריאן הרבשטיין

הפעם קלינגר טעה

ניר קלינגר היה המאמן הטוב ביותר בכדורגל הישראלי בשנה האחרונה, בין היתר בזכות גמישות המערכים שהוא סיגל לקבוצה שלו. אבל אם יש ביקורת אחת שניתן היה לדבר עליה בעונה שעברה, זו החיבה היתרה שלו למערכים עם שלושה בלמים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *