יום שלישי , דצמבר 11 2018
בית / דעות / לא קלה היא דרכנו
הפגנת זיהום אוויר בקרית חיים (צילום: דורון גולן)
הפגנת זיהום אוויר בקרית חיים (צילום: דורון גולן)

לא קלה היא דרכנו

בחודשים האחרונים נדמה כי אי אפשר לפתוח טלוויזיה או עיתון מבלי להיתקל בכתבות על הרכבת הקלה בתל אביב, על גשר מעריב ועל מאבקם של התל אביבים בתוכניות העירייה והמדינה להקשות על חייהם במשך שש השנים הקרובות, רק כדי שחולדאי יוכל לספר לכל העולם שהוא עומד בראש עיר אירופית למהדרין עם רכבת קלה.

השבוע יצא לי לבקר את ילדיי בתל אביב, ומה אגיד לכם – השד לא נורא כל כך. נכון שהעיר פקוקה ונכון שלקח לנו כמעט 45 דקות להגיע מאיילון לשכונת פלורנטין בדרום העיר, אבל מי שבוחר לחיות במטרופולין גדול צריך לקחת בחשבון את המחיר שעליו לשלם.

בכלל, כל העיסוק האובססיבי ברכבת הקלה בתל אביב מעצבן אותי. בעוד התל אביבים מתמודדים עם השיפוצים והפקקים, אנחנו, בפריפריה, נאלצים להתמודד עם בעיות חמורות הרבה יותר – זיהום האוויר, העלייה המתמדת בתחלואה, המפעלים הפטרוכימיים וכמובן האיום הקיומי שלנו במקרה ויפלו פה טילים וישלחו את כל מפרץ חיפה לעזאזל.

הפגנת זיהום אוויר בקרית חיים (צילום: דורון גולן)
הפגנת זיהום אוויר בקרית חיים (צילום: דורון גולן)

הייתי רוצה לראות את הכתב האמיץ שיעמוד מול מצלמות הטלוויזיה ויציף את הבעיות האמיתיות והאקוטיות שאיתן נאלצים להתמודד תושבי הקריות והצפון יום אחרי יום. אמנם אצלנו אין פקקים ואף אחד לא חושב להוריד את מחלף הקריות, ובכלל אנחנו כבר מזמן נוסעים במטרונית הנהדרת ולא בתחבורה הציבורית, אבל אני מייחל ליום שבו התקשורת התל אביבית תפסיק להתעסק באובססיביות בשטויות ותתחיל לטפל בבעיות האמיתיות של תושבי הפריפריה. ויפה שעה אחת קודם.

הדג מסריח מראש

הטור הזה נכתב ביום שלישי בבוקר, שלושה ימים אחרי ההפסד המביש של מכבי חיפה לבני יהודה במחזור הפתיחה של ליגת העל בכדורגל. תוך כדי צפייה במשחק שאלתי את עצמי האם יעקב שחר באמת חושב שכולנו מטומטמים?

הקבוצה שלנו נראית רע כבר יותר מדי שנים ונדמה כי שחר תקוע עדיין בעשור הקודם, בטוח כי האימפריה התל אביבית תכף נופלת והוא וקבוצתו יחזרו לשלוט בליגה ביד רמה. מה ששחר עדיין מסרב להבין זה שאנחנו כבר מזמן לא קהל שבוי. אנחנו מבינים כדורגל לא פחות ממנו ואנחנו יודעים שבלי חיזוק נכון, בלי להשקיע כסף גדול ובלי טיפוח הדור הצעיר נסיים בסוף כמו הפועל פתח תקווה, קבוצה עם עבר מפואר, עם הווה מחורבן ועם עתיד שחור.

יעקב שחר הנכבד, שבאמת עשה המון למען הקבוצה ולמען הכדורגל הישראלי, חייב להתעורר ולהבין שמכבי חיפה היא מוצר, ממש כמו וולוו והונדה. וכמו כל מוצר גם למכבי חיפה יש ציבור צרכנים עצום שדורש לקבל תמורה עבור הכסף, האהבה והנאמנות הבלתי מתפשרת וארוכת השנים שלו.

בעל הבית שלנו קצת שכח שקבוצת כדורגל לא שונה בהרבה מרכב חדש. גם בכדורגל צריך להשקיע ולטפח ולייצר חדשנות כל הזמן. כי לא ירחק היום ואנחנו הצרכנים נמאס במוצר אותו שחר משווק, ורק אז כשהקהל יצביע ברגליים ויציעי סמי עופר ישארו ריקים ומיותמים, רק אז יבין אולי שחר את מה שאנחנו הבנו כבר מזמן ויואיל בטובו לחדש, להשקיע, ליצור יש מאין ואם ירצה השם, גם לשלוח סוף סוף את משומר הביתה.

ולמי שמחפש טיפ לווינר – יום שבת, 17:30 אחרי הצהריים, מחזור שני בליגת העל, כפר סבא הקטנה והשאפתנית עומדת להנחיל הפסד נוסף למכבי חיפה. ממש כסף על הרצפה. ותזכרו איפה קראתם על זה לראשונה.

העם המהיר בעולם

כמו כל חובב אתלטיקה קלה, גם אני התיישבתי השבוע מול הטלוויזיה כדי לצפות ביוסיין בולט מוכיח בפעם המי יודע כמה שהוא הספורטאי הגדול והחשוב בעולם. בכל פעם מחדש אני נדהם מהיכולת של האצן המופלא הזה להמציא את עצמו מחדש ולנצח את כל מתחריו בקלות בלתי נתפסת.

במהלך הצפייה בגמר 100 מטרים לגברים תהיתי לעצמי איך זה יכול להיות שג'מייקה, אי של 3 מיליון תושבים, מייצרת את הספרינטרים הטובים בעולם, ולא רק לעצמה – שוברי שיאי העולם מבריטניה, קנדה וארה"ב, כמעט כולם בעלי שורשים ג'מייקניים.

אז התחלתי לקרוא על הנושא ומצאתי מחקר המוכיח כי רוב האצנים הג'מייקנים מגיעים ממחוז קטן בצפון מערב האי, לשם הובאו במאה ה-18 קבוצות עבדים אפריקנים שברחו מהעבדות והתאגדו כנגד הצבא הבריטי שהיה הצבא החזק ביותר באותה תקופה.

היות ולתושבי המחוז לא היו כלי נשק או ידע בתורות לחימה, הם אימנו את עצמם בשטחים ההרריים וביערות הגשם הסבוכים, וכך במשך השנים התפתח באזור זן של לוחמים קשוחים ועשויים ללא חת שהטילו את אימתם על חיילי הצבא הבריטי הכובש. שמם של הלוחמים הג'מייקנים היה "מרונס", כינוי לסוסים שברחו מהחווה, והם אבות אבותיהם של יוסיין בולט, דונובן ביילי, אספה פאוול ושאר האצנים הגמייקנים ששולטים בענף.

ואם הגנטיקה לא מספיקה, החברה הג'מייקנית שמה לעצמה מטרה לגדל ולטפח אצנים מגיל צעיר. אין ילד שנולד במדינה הקטנה הזו ולא מנסה כבר מגיל ינקות להפוך לאצן ולקחת חלק באובססיה הג'מייקנית הלאומית.

גם אנחנו בישראל גדלנו על מורשת הקרב של מעטים מול רבים ועל לוחמי המחתרות והגרילה שלחמו בכובש הבריטי. אמנם אין לנו את גן המהירות איתו נולד כמעט כל ג'מייקני, אבל מי יודע, יכול מאוד להיות שעם קצת יותר השקעה ואמונה בדור הצעיר שלנו, גם כאן ניתן יהיה לגדל דור של "מרונס" שיביא לנו הרבה גאווה וכבוד בזירת האתלטיקה הבינלאומית.

בדוק גם

משה דיין (צילום: סער יעקב, לע"מ)

אז מי שלח לכלא, דיין או רפול?

יועז הנדל ציין כי רפול אמר שחייל שלא היה בכלא, הוא לא חייל. קם ידידי, איש הצנחנים, והודיע כי דווקא דיין אמר את הדברים. כך או אחרת, את הטרמפ עם רפול לעולם לא אשכח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *