איני נוהג לצפות בתוכניות ריאליטי וביום ראשון בשעה שרובכם צופים ב"אח הגדול", אני מעדיף לשקוע מול התוכנית המעולה "הסיפור האמיתי" בערוץ הראשון. ביום ראשון האחרון יצא לי לצפות עם בני הצעיר בפרק מוקלט של "האח הגדול", ומה אני אגיד לכם? משעמם. מצאתי את עצמי מנקר יותר מפעם אחת אל מול המרקע. שנייה לפני שהתייאשתי נחשפתי לסצנה שקרעה את ליבי וגרמה לי להרהר עליה בימים שלאחר השידור. אחד המתמודדים, יניב אויזרץ שמו, בחור נחמד בן 32, חסר כל כישורים חברתיים וגם רחמנא ליצלן בתול, קיבל אפשרות לצפות בפרק מתוך העונה הנוכחית בו הוא מככב. בסצנה המדוברת יושב יניב אל מול המרקע וצופה בדמותו הטלוויזיונית בשעה שהיא מושפלת, בוכה, מתייאשת והופכת אט אט למושא ללעג וצחוק על ידי שאר דיירי הבית.
נדירות ההזדמנויות בחייו של אדם בהן הוא מקבל מראה אמיתית ואותנטית שמציגה בפניו את פרצופו האמיתי ללא מסכות והגנות. עוד יותר נדירה ההזדמנות שלנו לצפות באדם כזה כאשר מראה מונחת אל מול פרצופו. הצפייה בסצנה גרמה לי לתמהיל של מבוכה, סקרנות ובעתה. קצת כמו לראות תאונת דרכים בצד הדרך ולעצור להסתכל למרות הידיעה שאסור.
מעטים בוגרי הריאליטי שמצליחים לתפוס את הרכבת ולעלות על דרך המלך שכוללת תהילה, כסף ופרסום. רובם יסיימו את 15 דקות התהילה שלהם במפח נפש ויחזרו אט אט לאלמוניות ממנה באו, אבל יש גם כאלה שיפספסו את הרכבת ויתרסקו חזיתית בצידי הדרך. אלה הם הקורבנות האמיתיים של ז'אנר הריאליטי. כולי תקווה בשביל אותו עלם חמודות שיצליח להשיג את משאת נפשו וימצא במהרה את אהבת חייו.
