הטור הזה נכתב לפני המשחק בין מכבי חיפה והפועל ירושלים, שנערך אמש בארינה בירושלים, אבל ניצחון מחרתיים ברוממה נגד הפועל חולון יספיק, ככל הנראה, למכבי חיפה כדי להתברג לפחות במקום הרביעי.
מי היה מאמין בתחילת הסיבוב השלישי, כשהירוקים היו מחוץ לשמינייה הראשונה, שהיא תגיע לפלייאוף עם יתרון ביתיות? בתחילת השבוע ראיתי את החניכים של רמי הדר עושים "בית ספר" לאלופת אירופה היוצאת. אז יהיו כאלה שיזכירו שמכבי ת"א הופיעה ללא סופו המורחק, ורנדל וטיוס הפצועים, אך צריך לזכור שדווקא אלכסנדר ניצל את חסרונם כדי לקלוע 18 נקודות, הרבה יותר ממה שסופו או טיוס קולעים בדרך כלל. חוץ מזה חיפה חסרה את מורן רוט, שמצוי בכושר נפלא, בשל פציעה, ואחרי כל הקיזוזים הללו עדיין הצהובים היו שווים פי 7 לערך ממה שמרוויחים השחקנים בירוק.
אם במכבי ת"א ראינו את יוגב אוחיון כישראלי "האמיתי" היחיד, הרי שבחיפה ראינו את יבזורי, ובמיוחד נהניתי משני שחקנים שגדלו במחלקת הנוער הירוקה, תמיר אריאלי (25), שלא נבהל מהלחץ והוביל את הכדור בביטחון של שחקן ותיק, והוסיף גם 3 שלשות ב-100%. יפתח זיו (19.5) נזרק למים הגועשים ועמד בכבוד מול שחקנים שמרוויחים מאות אלפי דולרים. להדר מגיע קרדיט ענק על התעוזה, אבל עוד יותר מכך על הדרך והצורה בה הקבוצה שלו משחקת, הגנה חכמה ואגרסיבית, כשכל שחקן נותן את המקסימום ונלחם כאילו אין מחר ועל ההכנה המושלמת שנטרלה לחלוטין את פארגו, שנראה פשוט אומלל. נכון שלנדסברג "דפק" 29 נקודות (7 שלשות), שחלקן הגדול הגיע לאחר שהשומר שלו יצא לעזרת חבר לקבוצה והותיר את הצלף התל אביבי חופשי לשנייה, מה שהספיק לו להמטיר שלשות, וזוהי בהחלט נקודה למחשבה להדר, אבל צריך לזכור שאי אפשר לעצור לחלוטין את כל השחקנים בקבוצה כמו מכבי ת"א.
בתחילת המשחק היה לי ויכוח ידידותי עם המאמן אבי אשכנזי בשאלה מי יותר טוב, רנדל או אופייבו בעמדה מספר 4, אני טענתי שהם בערך שווים, לעומת אשכנזי שהיה חד משמעי לטובת רנדל. בסיום המשחק, לאחר הצגה ענקית נוספת של הניגרי של חיפה, אשכנזי כבר החל לשנות את דעתו. אז רנדל שומר גדול ומאד חכם, אבל אופייבו, בניגוד לרנדל, הרבה יותר ורסטילי ומסוגל לקלוע שלשות מעל 40%. לא שאני ממעיט בערכו של רנדל, שהוא שחקן ענק, אבל אופייבו היום לא נופל ממנו וקשה לי להאמין שחיפה תוכל להחזיק אותו עונה נוספת.
