בית / גליל מערבי / נהריה / התקווה האולימפית

התקווה האולימפית

המפגש הראשון של מאור בן הרוש עם הים, נגמר בדם. ממש כך. "כשהייתי בן 8, עליתי על קיאק בפעם הראשונה", הוא משחזר את המקרה, "לא יודע איך, אבל פתאום המשוט עף ופגע בי באזור העין. מלבד הכאב, המכה גרמה לחתך עמוק ותוך שניות כל הפנים שלי כוסו בדם".

מלחיץ, לא?
"בהתחלה זה היה מפחיד, אבל מהר מאוד התעשתי ומיד רצו אליי להגיש עזרה. מרחו לי על אזור הפציעה חומר נגד זיהום, תפרו את החתך, הדביקו בפלסטר מדבק ומיד אחר כך עליתי שוב על הקיאק. אגב, הצלקת נשארה לי עד היום".

מאור, תלמיד בחטיבת הביניים עמל רב תחומי בנהריה, מספר כי החיבור שלו לים נולד במקרה. "לאבא שלי, אודי, היה אופנוע ים ובשבתות הוא היה לוקח אותי לים. בזמן שהוא שייט על הגלים עם האופנוע ים, אני חיכיתי בחוף וראיתי את פעילות מועדון השיט בנהריה. הדליק אותי לראות את הילדים שטים וגם אני רציתי. אבא רשם אותי לחוג ומאז אני שם".

מה שהתחיל כחוג בשביל סיפוק ההתלהבות, הפך מהר לתחום עיסוק עיקרי ושנה אחת בלבד, כבר השתתף מאור בסבבי תחרויות רשמיות בסירות מפרש.

מאור בן הרוש
מאור בן הרוש (צילום: אדריאן הרבשטיין)

מאז, חרך מאור הרבה גלים בים וכיום הוא נחשב לאחת ההבטחות של ענף השיט בישראל.

לפני מספר חודשים זכה במקום הראשון באליפות ישראל לנוער בדגמי לייזר 4.7 והוכתר לאלוף ישראל לנוער. ההישג מרשים עוד יותר בהתחשב בעובדה שמאור היה המתחרה הצעיר ביותר מבין 65 השייטים שהתחרו באליפות. את השיוט של היום הראשון סיים מאור כשהוא במקום השני. ביום השני הוא כבר תפס את הבכורה, וביום השלישי והמכריע כשמפלס הלחץ עלה, הוא נקרא לשיחה עם מאמנו גל קלרפלד. מאור: "באופן טבעי, יש לחץ. מצד אחד יש הרבה מאוד ציפיות מהסביבה ומצד שני כשאתה כבר מגיע למעמד כזה, יהיה מאכזב לפספס את ההזדמנות. המאמן לקח אותי לשיחה והרגיע אותי. זה עזר. נכנסתי לים עם אש בעיניים וברגע שהשיוט החל, כל המחשבות שלי התמקדו בדבר אחד וזה לשמור על המקום הראשון".

מאור שיחק אותה, ובגדול והוסיף עוד תואר לרזומה קצר השנים ועתיר הגביעים והמדליות שלו.

למרות גילו הצעיר (15) וחוסר ניסיונו לעומת שאר השייטים מולם התמודד בתחרויות ארציות ובינלאומיות, הוכיח מאור שוב ושוב שמדובר בכישרון ימי, והזימון לסגל נבחרת ישראל היתה סלולה וכיום הוא נמנה על סגל נבחרת ישראל לנוער בשיט המונה 6 שייטים בלבד: 4 בנים ו-2 בנות.

בחודש שעבר פספס מאור הזדמנות נדירה לזכות במקום הראשון בתחרות היורו-קאפ, המהווה הכנה לאליפות אירופה שתתקיים בחודש יולי בנורבגיה. לא תאמינו איך זה קרה. מאור חצה ראשון את השיוט ומעריציו על החוף (האבא אודי אשר מלווה את מאור לכל מקום) כבר פרקו את דגל ישראל ודיסק עם ההמנון הלאומי, אך שופטי התחרות פסלו את ההישג. הסיבה: בארץ נהוג לחצות את קו הגמר במעבר שבין סירת השיפוט למצוף ואלו באירופה החצייה צריכה להתבצע בין שני המצופים. מאור: "לא פירשתי נכון את הוראות השיט. זה מתסכל, זה מאכזב, אבל בוא לא נדבר על זה, כי זה יותר מדי כואב". כך נגוז חלום המדליה הזהובה.

בניגוד לענפי ספורט פופולאריים, כמו למשל הכדורגל והכדורסל, הספורטאים בענף השיט אינם זוכים לחשיפה תקשורתית גבוהה, אלא אם כן הגעת להישג בקנה מידה בינלאומי. "נכון שזה ספורט אחר", אומר מאור, "אבל לכל אחד יש את האהבה שלו. אני משחק עם חברים כדורגל, אבל הים מאתגר אותי יותר. בים אני מרגיש מאוד בטוח".

 הכתבה המורחבת תפורסם מחר (רביעי) בחדשות נהריה

בדוק גם

חגיגה מוקדמת. שחקני אליצור כרמיאל חוגגים את הישארותם בליגת העל בסיום העונה צילומים: אלכס הובר

שרדו וירדו: אליצור כרמיאל ויתרה על ליגת העל

יו"ר האגודה יצחק קפלן, שהזהיר בסיום העונה שעברה כי ללא תקציב ראוי הוא אינו מתכוון להמשיך להחזיק את הקבוצה בליגת העל, מימש השבוע את איומו והחליט: אליצור כרמיאל תשחק בעונה הבאה בליגה הלאומית

"הרומנים של תרשיחא לא פצו פה ולא התלוננו על התנאים שבהם שיכנו אותם". היום, אחרי 60 שנה צילום: איילת קורן

אנחנו כולנו מאותו הכפר

הצד של תרשיחא של הכרתם. הידעתם שבסוף שנות ה-40, תחילת ה-50, דיברו בכפר הערבי שתי שפות? רומנית וערבית? בתחילת השבוע התקיים במושב מעונה מפגש מרגש של בני הקהילה הרומנית של תרשיחא. היו שם זקנים, ניצולי שואה, שהגיעו ארצה באונייה, וילדיהם, שחלקם נולדו בכפר, ובעיקר היו שם הרבה זיכרונות יפים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *