יוסף צוריאל, בן 22 ממעלות, סיים בשבוע שעבר בהצטיינות קורס קצינים בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים, לא דבר של מה בכך, שכן צוריאל למד עד כיתה י"ב בישיבה התורנית אביר יעקב בנהריה. אפרופו שוויון בנטל.
הסיפור של יוסף צוריאל הוא מרגש במיוחד שכן, סבו, ישראל צוריאל היה סמל בנח"ל המוצנח של חטיבת הצנחנים בקרב על גבעת התחמושת. צוריאל הסב, שקיבל עיטור מופת, הוא המצוטט בשיר "גבעת התחמושת": "אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש, בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום".
סיפורי גבורה רבים שמע יוסף צוריאל בימי ילדותו. הוא נהג להגיע אחת לשבוע לבית סבו בקרית שמואל, להתיישב על ברכיו ולספוג סיפורי מורשת קרב. כשבגר ולמד בישיבה, הדריך בזמנו הפנוי חניכים בבני עקיבא. בגיל 18 עבר ללמוד בישיבת ההסדר מעלה אדומים והיה לו ברור שהוא יתגייס לצבא. במרס 2011 עבר גיבוש לצנחנים.
צוריאל: "מסלול ישיבות ההסדר נמשך שנה וחצי ולאחר מכן חוזרים ללמוד בישיבה. בישיבה מבינים שתורה היא דבר חשוב מאוד, אבל לשרת את המדינה – לא פחות חשוב. לפני שנה החלטתי לצאת לקורס קצינים. אני אהיה מ"כ טירונים ואני אפתח את מחזור מרס 13. אני מתרגש מאוד, זה אחרת כשאתה קצין ומייצג משהו גדול. יש הרבה אחריות כלפי הפקודים".
צוריאל אומר שהישיבה בנתה אותו כאדם בוגר. "הלימודים בישיבה פיתחו את האישיות שלי מבחינה דתית. הישיבה הראתה לי את הדרך ונתנה לי את הראש לחשוב בלי להפוך את העולם. אני חי את זה מגיל קטן, התרומה לזולת חשובה והבנתי שהצרכים שלי פחות חשובים".
היה לך ברור שתתגייס לצנחנים?
"בהחלט. סבא לחם במלחמת ששת הימים ויום הכיפורים. הוא נלחם בגבעת התחמושת וקיבל צל"ש ועיטור מופת. אני גדלתי על הדמות של סבא הלוחם. ידעתי תמיד שאני ממשיך את דרכו. בקורס הקצינים הזמנתי אותו להרצות בפני כל הגדוד. הוא סיפר על הקרבות ועל הלחימה. יש הרבה מה ללמוד מהאנשים האלה. הוא סיפר איך ירה במאג ואיך המפקד הוביל את הקרב.
"סבא שלי הוא מי שמצוטט בשיר 'גבעת התחמושת': 'אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש, בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום'. גבעת התחמושת זה קרב שנחקק בתודעה של כל עם ישראל. אני מאוד מזדהה מאוד עם המשפט הזה, כי אתה לא עושה דברים כדי שיגידו לך 'כל הכבוד'. אני לא מחפש מחמאות. הצבא מאוד טוב לי ומאוד בונה אותי. אני ממשיך בצבא וברור שאחזור לישיבה גם לפרקים קצרים יותר של למידה והתחדשות".
