חייה של מרגלית זנאתי מהכפר פקיעין עצרו מלכת. זנאתי היא שומרת הגחלת היהודית בלב הכפר הדרוזי בגליל. דורות של משפחה, 2000 שנות גלות מאז חורבן בית המקדש השני, והגברת זנאתי מוכיחה שאין דבר העומד בפני הרצון. בגיל 84 זנאתי לא מצטערת לרגע על דרך חייה. 16 שנים שהיא לגמרי לבדה מאז מות אמה, מזל-סעדה, בת 105 במותה, והזמן לא מרפא את הכאב.
זנאתי היא האשה היחידה בארץ שנלחמת עד היום על האדמה עליה היא יושבת ובשביל אותם עקרונות הקדישה את כל חייה. היא מעולם לא התחתנה, אין לה ילדים, אחייניה מבקרים אותה תכופות. רוב חייה עבדה בלילות במפעל מולר טקסטיל בנהריה ובבוקר טיפלה בהוריה. כיום היא נתמכת על ידי הביטוח הלאומי ומבלה את זמנה בבוקר במועדון לקשיש במעלות-תרשיחא.
ידיה מקומטות ונוקשות מעבודת האדמה, עורה יפה כיאה למי שתזונתה מבוססת על שמן זית טהור שהיא מכינה במו ידיה. היא עדיין קוצרת חיטה, מנהלת אורח חיים צנוע בבית ישן ואותנטי, ללא פאר, בלי טלוויזיה ותוכניות ריאליטי. היא חיה ונושמת את סיפור חייה שיזכה בקרוב לתפנית גדולה. לפני כמה שנים הוכר בית זנאתי בפקיעין כאתר מורשת על ידי מדינת ישראל, לכן הוא מופעל גם על ידי בנות שירות לאומי, אבל זה לא היה מספיק.
עתה, אחרי יותר מ-80 שנה, משרד "ציוני דרך" במשרד ראש הממשלה החליט להשקיע בהקמת מרכז מורשת ומבקרים גדול ביותר בהשקעה של 1.5 מיליון שקלים. בתכנון: שימור בית הכנסת העתיק, הדמיות ממוחשבות במדיה וחוויה משמעותית למבקרים, כל זאת על מנת להנציח את סיפור המורשת של משפחה יהודית אחת שלא עזבה את האדמה.
זנאתי, המכונה "היהודייה של פקיעין", יושבת בפינה ומספרת שסבה ואביה הגיעו לירושלים עם שתי אבנים מבית המקדש והקימו בית כנסת. היא מספרת על הקשר המיוחד שנרקם עם נשיא המדינה השני של מדינת ישראל יצחק בן צבי ואיך נשבעה לאביה כי תמשיך לשמור ולעבוד את האדמה עד סוף חייה. כשהמבקרים הרבים שבאים עוזבים, היא מתמסרת לשקט של חייה. גם בראש השנה ובחגי ישראל היא יושבת לבד, מסרבת לעזוב את הבית.
תפנית גדולה בסיפור של מרגלית זנאתי קרתה לפני כמה חודשים, כשהפילנתרופית רעיה שטראוס בן דרור הגיעה לביקור בפקיעין. שטראוס בן דרור, מייסדת מיזם אוצרות הגליל לקידום התיירות בגליל המערבי, ראתה את מצבו של בית הכנסת המוזנח ותרמה מכספה לתיקון הליקויים, כדי להפוך את סיפור משפחת זנאתי לפנינת תיירותית באמצעות סיורי סליחות ושיתוף פעולה בין עסקים מקומיים לקהל הפרטי. ההצלחה לא איחרה לבוא, וניכר כי גם הקהילה הדרוזית הבינה שמרקם היחסים מביא לפריחה ושגשוג תיירותי והיא שמה את המשקעים בצד.
הסיפור המלא יפורסם מחר ב: "צפון 1".
