רס"ן שריף עראיידה, בן 30 מהכפר מרר, נפצע במלחמת לבנון השנייה כששימש סגן מפקד פלוגה בצנחנים בהיתקלות עם מחבלים, כתוצאה מהפציעה הקשה, מספר כדורים ברגל שמאל, שותקה רגלו מהברך ומטה. עראיידה היה מרותק לכיסא גלגלים ובהמשך עבר תהליך שיקום קשה, שבסופו חזר לגדוד הצנחנים שלו.
עראיידה שב לצבא לפני חצי שנה שב בתפקיד קצין אג"ם (אגף מבצעים-ער"ה) של גדוד 890 של הצנחנים. בשבוע שעבר קיבל את דרגת הרב סרן, ובכך הוקיר לו הצבא ומפקדיו את זמן השיקום, שכן אלמלא נפצע היה מקבל את הדרגה באותו מועד.
עראיידה הוא בן למשפחה ענפה מהכפר מרר. דודו הוא המשורר פרופ' נעים עראיידה, היום שגריר ישראל בנורווגיה. הוא התגייס בנובמבר 2001 לגדוד 890 של הצנחנים. הוא עבר את המסלול, לאחר מכן יצא לקור מפקדי כיתות. בתום שנה כמפקד כיתה יצא לקורס קצינים.
בתום הקורס חזר כמפקד מחלקה בפלוגת טירונים. התפקיד הבא היה מפקד מחלקה מבצעית. הוא המשיך להתקדם לתפקיד סגן מפקד פלוגה (סמ"פ), בשנת 2005, עד אשר נפצע ב-2006. ספר על מהלך הלחימה עד הפציעה. "כאשר פרצה המלחמה היינו עם המפלוגה בתעסוקה מבצעית בחברון. מיד העלו אותנו לצפון, התמקמנו תחילה במרון א-ראס ולאחר מכן בבינת ג'בל. בשלב מסוים הכוח יצא מהמקום ואז התארגנו לכניסה השנייה. בכניסה זו התמקמנו בעיתא א-שעב. הכפר היה הכי קרוב לגדר. נכנסנו בלילה ומיד תקלנו באש מאסיבית".
ואז נפצעת?
"תחילה נכנס המ"פ עם שתי מחלקות, הוא נפצע, לאחר מכן אני נכנסתי עם החיילים שלי ואז היתה היתקלות ממש בכניסה לבית, שם אני נפצעתי. חטפתי שני כדורים בברך".
אז פינו אתכם לרמב"ם?
"זה לא היה פשוט כל כך, כוח הפינוי לא יכול היה להגיע למקום בגלל אש התופת שהיתה שם. היה קושי עצום לפנות פצועים. היינו בשטח כמעט 26 שעות, כי הכוח לא יכול היה להכינס לחלץ אותנו, סכנה של ממש. גם המ"פ שכב לידי פצוע. בכל אותן שעות קיבלנו טיפול מהחובש הפלוגתי. מאוחר יותר החל תהליך הפינוי באלונקות ורק מחוץ לשטח פינוי התבצע מוסק. אותן 24 שעות, בהן המתנו לפינוי היו עבור כולנו סיוט, לידי שכב חייל שלי, מייקל לוין ז"ל, כשהוא הרוג".
מתי גמלה בכך ההחלטה לחזור לשירות למרות מצבך?
"כל הזמן היה ברור לי שאני חוזר. השיקום לקח יותר זמן ממה שחשבתי. חלק מהזמן הייתי על כיסא גלגלים. בשלב מסוים החלטתי לקום וללכת בלי קביים ובלי כיסא, ככה לבד. לאחר מכן התחלתי לרוץ ולהתאמן בריצה. בשלב הזה התחלתי לגשש באופן מעשי את חזרתי לשירות. זה לא הלך פשוט וחלק, אבל הייתי נחוש. בשל הפציעה שוחררתי מצה"ל והייתי תחת משרד הביטחון. היה עלי לעבור תהליך חיול מחדש, לא לפני שעברתי ועדות רבות שבודקות את מידת הכשירות שלי לשוב לצבא- יכולות אישיות כשירות גופנית ועוד. למרות שהיה קשה עברתי את כל הוועדות בהצלחה".
מה המסר שלך?
"קודם כל אני רוצה לעודד כל חייל וכל צעיר להבין שאם רוצים אפשר להתגבר על המכשולים, עובדה. מסר חשוב אני רוצה להעביר לצעירים שמתגייסים: כל אחד צריך לשאוף לתת למדינה, אנחנו מדינה קטנה, מאוימת כל הזמן וכל אחד צריך לתת את המקסימום שהוא יכול, לא להסתפק בפחות מזה".
