יום שישי , דצמבר 14 2018
בית / גליל מערבי / חדשות גליל מערבי / יו"ר התאחדות התעשיינים צפון הנרי צימרמן: התעשיינים הם אנשים אופטימיים מטבעם
הנרי צימרמן - צילום אלכס הובר
הנרי צימרמן - צילום אלכס הובר

יו"ר התאחדות התעשיינים צפון הנרי צימרמן: התעשיינים הם אנשים אופטימיים מטבעם

מה מביא אדם, שהממון לא חסר בכיסו ושבבעלותו קבוצת ענק של מפעלים ושותפות במיזמים, לקחת על עצמו גם תפקיד התנדבותי לחלוטין? להנרי צימרמן, הבעלים של קבוצת טרלידור ויו"ר התאחדות התעשיינים בצפון, יש הסבר: "התעשייה מאוד חשובה לי. מצב התעשייה בישראל רע. הביורוקרטיה והרגולציה הורגות את האנשים, והמהות שלנו היא לעזור לתעשיינים".

הנרי צימרמן - צילום אלכס הובר (2
הנרי צימרמן – צילום אלכס הובר (2

‏הנסיעה לאזור התעשייה המזרחי החדש של כרמיאל היא תענוג מפוקפק. מה שהיה אמור להיות גולת הכותרת של התפתחות התעשייה והתעסוקה בעיר, נראה יותר כמו אוסף של מבני תעשייה, יפים וגדולים אמנם, אבל כאילו נטעו בשום מקום. אין תשתיות אלמנטריות ואין חניות מוסדרות אלא תלוליות של אבן ואדמה שמעולם לא עברו פיתוח. כביש הגישה למקום, כפי שמיד יתברר, נסלל על ידי הבעלים של המפעל וניכר שהוא מאולתר. בהמשך גם יתברר כי שירותים, הניתנים באופן טבעי בכל אזור תעשייה, חסרים כאן. גם אין מינהלת שתנהל את האזור שיכול היה לפרוח.

ברגע שמצליחים להחנות את המכונית איכשהו, יורדים ונכנסים לשטח המפעלים, זה כבר עולם אחר לגמרי: מבנים גדולים, מיכון מתקדם, שטחי משלוחים מבהיקים, כשכל המשלוחים ארוזים ממתינים לשילוח באופן מעורר התפעלות, משל היו מוצרים של מפעל הייטק. הפועלים לבושים בגדי עבודה אחידים עם סמל המפעל.

טיפוס קל לקומה שמעל חדר הייצור הענק, אני פוגשת את הנרי צימרמן הנמרץ שזה עתה עלה מאולם הייצור, לבוש בטי שירט ומכנסיים שחורים, ממעט לחייך אבל גם לא חמוץ. איש עבודה לפי הספר, הוא המעסיק הגדול ביותר של התעשייה בכרמיאל.

צימרמן הוא עוף מוזר בנוף התעשייה. כל מעשיו מעידים, כי לא רק ממון מעניין אותו – וגם לא חסר לו – אלא שהמנוע שלו מורכב מהרבה ציונות ולא מעט אידאלים. בנוסף לתנופת הפיתוח של קבוצת מפעלי טרלידור שבבעלותו, הוא גם יו"ר התאחדות התעשיינים בצפון מאז 2016, תפקיד אותו הוא ממלא בהתנדבות. ניכר בלהט דבריו, כי הוא אוהב את העיסוק בפיתוח התעשייה והדאגה לתעשיינים, לעובדים, ולכל מי שיש לו יד בנושא.

ברי מים

צימרמן נולד לפני 56 שנים בדרום אפריקה. לארץ הוא עלה ב-1973 כשהיה בן 11, ולימים החל את דרכו המקצועית בהקמת חברת תנ"ה שיווק, שעסקה בשיווק ברי המים תמי 3 –  הדור הראשון של מה שמוכר כיום כתמי 4.

את ילדותו, ביחד עם ארבעת אחיו, העביר בשכונת דניה בחיפה. הקליטה, הוא מספר, הייתה מעולה, על אף שכאשר הגיע לא ידע מילה בעברית.

כיום, הוא נשוי לוורד, ארט דירקטורית, שכיום עושה את הארט ואת פיתוח המוצרים בטרלידור. השניים נפגשו בצבא, התאהבו, וכל השאר היסטוריה פלוס שלושה ילדים.

על משפחתו מספר צימרמן: "השורשים של אמא מגיעים מיוהנסבורג, לשם הגיעה המשפחה אחרי שברחה מהפוגרומים בלטביה בראשית המאה ה-20. המשפחה של אבא הגיעה מווינה, פחות או יותר באותה תקופה. להורים של אמא הייתה מכולת, שבקושי פרנסה אותה ואת ארבעת אחיה. אבי, ליאון צימרמן, היה טייס בחיל האוויר של דרום אפריקה. הוא לחם במלחמת העולם השנייה והקים יחד עם חברים מהטייסת את חברת התעופה קומאייר. אמא עסקה בפעילות ציבורית".

תחילה התיישבה משפחת צימרמן בחיפה. אביו הקים חוות כבשים בבית אורן. "היה לו חזון לגדל כבשים מסוג מסוים, אבל בסופו של דבר, הוא הפסיד שם המון כסף. אחרי שסגר את החברה הוא עבר לסחר בזהב", נזכר צימרמן.

איך הגעת לעיסוק בברי מים?

"מיד עם סיום השירות הצבאי בשלישות, התחלתי לעבוד באורמקה – חברה קטנה לייבוא ויצוא מוצרי מזון בבעלות חבר של אבי. אחרי שלוש שנים בחברה, פגשתי מישהו מקיבוץ נתיב הל"ה, שסיפר לי על תמי 3 – מתקן טיהור מים מתוצרת הקיבוץ. אז זה היה מכשיר גדול, שהורכב מתחת לברז, עם ברז נוסף בכיור ומנורה קוטלת חיידקים. הקיבוץ לא הצליח לשווק אותו. אני הצעתי כמה פתרונות והם אהבו את מה ששמעו, אז נתנו לי להקים את חברת ההפצה הבלעדית של תמי 3 – חברת תנ"ה שיווק. מהר מאוד הצלחתי לגייס כ-100 סוכנים שהלכו מדלת לדלת. הקמנו בית ספר לשיווק, והחיילים המשוחררים של הקיבוץ באו לעבוד בחברה שהקמתי".

איך מגיעים מברי מים לאימפריית טרלידור?

"ב-1989, כמו בכל חורף, אבא ואמא נסעו לכמה חודשים לדרום אפריקה. כשהם חזרו, הם הביאו משם סורג מיוחד לדלת וביקשו ממני למצוא מישהו שירכיב אותו. הבאתי את חגי דמתי, חבר מהצבא, ומסגר. אחרי יומיים בא שכן, וביקש גם הוא סורגים כאלה. חגי לקח את המידות שלו, שלחנו אותן לדרום אפריקה, ואחרי חצי שנה, כשהגיעו, אמרנו לעצמנו שיכול להיות שיש כאן עסק. נסענו לדרום אפריקה, קיבלנו זיכיון והתחלנו לייבא משם סורגים בחלקים באופן מסודר, וכך הקמנו מפעל קטן להרכבה. היתרון שלנו הוא המהירות והתפירה האישית. בתוך פחות משנה הקמנו את המפעל בכרמיאל, ואז גם נפרדתי מהקיבוץ".

כמה מפעלים מונה הקבוצה היום?

"שלושה. הבעיה בהא הידיעה היא מקום פיזי, לכן אנחנו בונים. כרגע אנחנו ממתינים להיתר בנייה למפעל הרביעי, שישתרע על פני 8700 מ"ר. אני מקווה, כי בתוך שנה וחצי תסתיים הבנייה, ולאחר מכן אנחנו יוצאים לדרך עם המפעל החמישי".

מאחורי הסורגים

על מהות העיסוק של הקבוצה, מסביר צימרמן: "סורגים לחלונות הם אחד מאמצעי המיגון המקובלים כיום, כדי למגן מבנים ואנשים. אמצעי המיגון המקובל ביותר נגד פורצים הוא סורג המגן על פתחי הנכס. בטרלידור פיתחנו  סורגים מיוחדים, ביניהם מתקפלים".

בשנים האחרונות רכשה קבוצת טרלידור את פעילות חברת הזיווד אינקומק והעתיקה את פעילותה לכרמיאל. שמה שונה לאינקומק בלוקר והיא עוסקת בתחום ייצור זיווד אלקטרוני, עבודות פח מדויקות ועיבוד שבבי מדויק. אינקומק בלוקר מייצרת בעיקר עבור חברות בתחום ההייטק, התעשיות הביטחוניות והתעשיות הרפואיות. לקוחותיה העיקריים הם התעשייה האווירית, משרד הביטחון, חיל הים, אלביט, לקסטרוניקס, אופגל, סנמינה מתן ועוד.

ב-2015 הצטרפה הקבוצה למיזם העסקי "ג'יני" הנמצא בשלבי פיתוח. מדובר במיזם של פוד-טק (food-tech) – מכונה שמייצרת מזון טרי ובריא בלחיצת כפתור ושנאס"א כבר מחכה לה, משהו שהוא בין מכונת קפה למכונת אוכל.

יש לך כל כך הרבה עיסוקים וגם שותפות במיזם שנראה בהחלט מהפכני ועשוי לפתור חלק מבעיית הרעב העולמי. אז למה לך גם התאחדות התעשיינים, ועוד באזור כל כך בעייתי בעיקר בשל העדר תמריצים מצד הממשלות לפיתוח הצפון?

"מהות התאחדות התעשיינים היא לבנות מפעלים ולעזור לתעשיינים. מקצועית, ההתאחדות מטפלת בשני מישורים: הראשון – עבודה ברמת המקרו מול הכנסת, עבודה יומיומית, מלחמה של ממש, למשל, בהצעות חוק הזויות, שרק מחבלות בעבודת התעשייה. כל ח"כ שרוצה שהשם שלו יופיע בעיתון ממציא משהו. אנחנו מנסים להתמודד עם החקיקה הלא הגיונית, להוציא מחיינו את הביורוקרטיה והרגולציה. קשה לייצר במצב של חוסר ודאות.

"התעשייה מאוד חשובה לי, ומכיוון שהעסק מנוהל בצורה מיטבית על ידי חגי, יכולתי להצטרף להתאחדות ולהיבחר ליו"ר מרחב הצפון. מצב התעשייה בישראל רע. הביורוקרטיה והרגולציה הורגות את האנשים. המדינה לא מסייעת, אלא רק למי שמייצא 20 אחוז מהתוצרת לחו"ל. אין מספיק עובדים שרוצים לעבוד, למרות שאנחנו משלמים הרבה יותר מכל מקום עבודה אחר, וזאת בעיקר בגלל התדמית והכשל בחינוך הטכנולוגי.

"אנחנו מנסים לעזור למפעלים ברמת הפרט. עיקר העבודה של המרחב הצפוני הוא לטפל בבעיות שונות, החל מבעיות פרטניות אישיות, כיבוי אש, עירייה, רשות מינהל מקרקעי ישראל ועד להכשרת עובדים. יש המון עבודה בנושא של גיוס עובדים הכשרת עובדים.

"אמנם בשנתיים האחרונות אנחנו מרגישים שינוי מהותי ביחס של משרד הכלכלה לתעשייה. הממשלה הבינה שהמדינה לא יכולה להתקיים רק מהייטק. לא כל אחד יכול לעבוד בהייטק. עלות העסקתו של מהנדס ישראלי יקרה מאוד לעומת ארה"ב או הודו, לכן חברות מעתיקות את פעילותן לחו"ל. מצד שני, הייטק לא יכול להתקיים ללא תעשייה מסורתית. אתה מייצר תוכנה לרובוט, אבל צריך את הרובוט. בכל העולם השכילו להבין את הנקודה החשובה הזאת. באירופה מעודדים ייצור מקומי. בארץ, כשבנט היה שר הכלכלה, לא עודדו ייצור מקומי, הייתה מדיניות של העדפת ייבוא. היום מנסים לעודד את התעשייה. בכרמיאל, לדוגמה, אמור לקום המכון לפריון העבודה, שיפעל בשיתוף עם המכללה האקדמית בראודה. עד כה הדבר לא בוצע בגלל ביורוקרטיה".

לדברי צימרמן, את בעיית החסמים, שמונעים פיתוח תעשיות, ניתן לפתור בקלות. "אני לא מבקש כסף, אלא רק 'וואן סטופ שופ', שכל הרישיונות, התהליכים, החתימות יתקיימו במקום אחד. היום, זה לוקח חמש שנים לקבל אישורים, ולא מכיוון שאני לא מגיש תוכניות, אלא מכיוון שקובעים ישיבות ולא מגיעים, דוחים. הממשלה הזאת הכריזה על רצונה להילחם בביורוקרטיה. בינתיים, בכל שנה כמות הרגולטורים רק גדלה. ישנו נתון שצריך להדאיג כל ישראלי והוא: 38 אחוז מהמפעלים בארץ הקימו קווי ייצור בחו"ל".

הנרי צימרמן - צילום אלכס הובר
הנרי צימרמן – צילום אלכס הובר

ובכל זאת, איך נותר לך זמן להתאחדות התעשיינים?

"יש לנו בחברה ניהול טוב, שמאפשר לי קצת לצאת מהעסק ולעזור לאחרים".

אתה גר ברישפון. לא קשה לקום כל בוקר ולנסוע מרחק של כמעט שעה וחצי לכל כיוון?

"המרחק לא פשוט, אבל מאחר שמרכז העסקים של הקבוצה נמצא ביהוד, לא בכל יום אני מגיע לכרמיאל. יש לי שותף מצוין חגי דמתי, לכן אני רגוע".

האם הקבוצה גם מעורבת בקהילה בכרמיאל?

"כמובן. טרלידור תורמת סכומים גדולים של יותר מ-500 אלף שקלים בכל שנה למטרות שונות. מדיניות החברה היא לתת בעילום שם. רוב התרומות שלנו מופנות לחינוך".

אתה אופטימי?

"אני מאמין שיש שינוי. היום יש אוזן קשבת. שלחתי לשר הכלכלה אלי כהן מכתב על תעשיין שרשות מקרקעי ישראל עושה לו עוול. אחרי שבוע קיבלתי תשובה. הביורוקרטיה היא מלחמה קשה. התעשיינים הם אנשים אופטימיים מטבעם, שאם לא כן, אחרי שעה היו סוגרים".

צימרמן גאה לספר על שיתוף כל המגזרים בעבודה במפעליו: "יש פה דרוזים, יהודים, נוצרים מוסלמים, אתיופים, דרום אפריקאים. כולנו חברים. היופי במפעל הוא האיחוד, ואת זה אפשר למצוא רק בתעשייה. כולם שווים בתעשייה".

מה היית ממליץ לראש עיריית כרמיאל שייבחר?

"אזור התעשייה בעיר נוראי. אין מדרכה, אין אוטובוס, מגדל מים אחד שאמור לתת כוח כיבוי לכל המפעלים. זה לא מספיק. יש פה בעיות אקוטיות. כדי להיות אזור תעשייה מוצלח, צריך לשפר את התשתיות. הייתי ממליץ שתהיה מינהלת או אדם אחד לפחות שינהל את כל אזור התעשייה. היום אנחנו מתנהלים מעצמנו. אצלי למשל מועסקים כ-450 עובדים. את הכביש שנסעת עליו, אנחנו סללנו. כל זה לצד מיסים גבוהים שאנחנו נדרשים לשלם ושעבורם אנחנו לא מקבלים שירותים כלשהם. אפילו לא פינוי אשפה".

שולה כהן: בקרוב תראו תוצאות

סגנית ראש העירייה ומחזיקת תיק התעשייה שולה כהן מסרה בתגובה: "אנחנו שמנו את התעשייה במרכז. היום כל התמונה שונה בתכלית, ואת התוצאות נראה כבר בשבעות הקרובים. בעיקרון, החברה הכלכלית אחראית על אזור התעשייה. מאחר שהיו קשיים בניהול החברה הכלכלית, במשך תקופות ארוכות הצטברו בעיות. החברה הכלכלית אמורה למכור מגרשים, כדי שיהיה כסף להשקיע בתשתיות. במשך תקופה מסוימת ניהלתי בעצמי את החברה הכלכלית. באותה השנה חסכתי 800 אלף שקלים, וזה לא הסוף. כל הכסף הזה הופנה לתשתיות, ובימים הקרובים נהיה עדים לעבודות המבוצעות, זה לאחר שהיינו צריכים להתגבר על כל החסמים הביורוקרטיים שהמדינה מציבה בפנינו".

בדוק גם

ילדים בטיול משפחות באזור ביצת זיתא. צילום: קרן אידלזון

מתכננת הותמ"ל: "אני בספק אם אוכל לתמוך בתוכנית הבנייה בבית אליעזר"

במינהל התכנון נערך אתמול (רביעי) דיון סוער במיוחד אעל תוכניות הבנייה בבית אליעזר בחדרה. בדיון …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *