fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

שפת גוף

אחרי שחלתה בסרטן השד, הבינה כרמית בר דוד את החשיבות של שמירה והקשבה לגוף. מאז השילה ממשקלה 18 ק"ג, החלה לפרסם בלוג באתר סלונה שזוכה ללא מעט פופולריות וללוות ולאמן נשים בדרך לקראת שינויים גדולים ומשמעותיים בחייהן
כרמית בר דוד (צילומים: מיה כרמי-דרור)
כרמית בר דוד (צילומים: מיה כרמי-דרור)

הפוסט הראשון בבלוג של כרמית בר דוד באתר סלונה, שנקרא "לפני, אחרי ותוך כדי", מתחיל כך: "הטלפון מצלצל. 'שלום', אני עונה. מהצד השני עונה לי קול: 'ערב טוב, אפשר לדבר עם כרמית?'.מ'מדברת', אני עונה.מ'שלום, מדבר ד"ר זילברמן, אני מבקש שתבואי מחר עם בעלך למשרדי בבית החולים פוריה'. 'אני רוצה לדעת עכשיו, לא רוצה לחכות למחר'.

שתיקה על הקו ואז הקול אומר: 'מצטער, התשובה חיובית, תבואו מחר לדבר על אופציות טיפול והמשך בדיקות'. לפני 10 שנים, בזמן שהיתה סטודנטית לעבודה סוציאלית בבר אילן, גילתה כרמית בר דוד, נשואה ואם לבת 23, שהיא חולה בסרטן השד. היא עברה כריתה חלקית והוצאה של בלוטות הלימפה. בעקבות הטיפולים ההורמונליים עלתה 40 ק"ג והגיעה למשקל של 115 ק"ג.

כרמית מגיעה מתחומי השיווק והעיצוב הרב תחומי, אותם למדה בלוס אנג'לס ובמכללת תילתן. "לא תמיד היה לי עודף משקל", היא מספרת, "הייתי ילדה רזה ולאורך ילדותי עסקתי הרבה בספורט ובריקוד. בשנות ה-30 המאוחרות שלי, לפני גילוי המחלה, היה לי עודף משקל קל של כמה קילוגרמים בודדים, והייתי בגבולות הנורמה הבריאותית. בתפיסה האישית שלי את עצמי, ראיתי את עצמי כרזה. זה יצר דיסוננס חזק מאוד ופער בין מה שאני מבחוץ לבין מה שאני מבפנים. אחרי הסרטן הרגשתי שהגוף שלי בגד בי, וההרגשה הזאת התעצמה כשהסתכלתי בראי ולא אהבתי את מה שראיתי. הרגשתי שאני צעירה-זקנה, שאני לא יכולה לסמוך על הגוף שלי ושאין לי שליטה עליו".

מאז, לאורך השנים, היא ניסתה את מה שמנסים אנשים בעלי עודף משקל: דיאטות ושיטות הרזיה שונות. "ניסיתי קבוצות דיאטה וספורט, גם עם מלווים מקצועיים ובכל פעם שהייתי מורידה קצת במשקל, הייתי מעלה את הכל בחזרה, ולפעמים גם עולה במשקל עוד יותר".

לפני חמש שנים המשפחה באה לגור בפרדס חנה-כרכור וכאן המשיכה את מסכת הניסיונות להשתלט על הגוף ולרדת במשקל. "עבדתי עם מומחית הליכה. מעשר דקות הליכה הגעתי תוך חודש ל-45 דקות הליכה, וזאת היתה התקדמות מהירה מדי בשביל הגוף. כל הגוף כאב לי בלילות, בעקבות הכאבים הגעתי לנטורופתית שהנחתה אותי לשנות את התזונה. התחלתי בשינוי, אבל לא ירדתי במשקל עקב כך. בגלל הכאבים הפסקתי גם עם הספורט".

כרמית בר דוד (צילומים: מיה כרמי-דרור)
כרמית בר דוד (צילומים: מיה כרמי-דרור)

לפני שנה וחצי הגיעה נקודת שבר שממנה יצאה בר דוד לדרך חדשה. "הרגשתי שכלו כל הקיצים. הייתי מאוכזבת מהגוף שלי, מאוכזבת מיכולת ההתמודדות שלי, הלקיתי את עצמי על כך שאני לא מסוגלת לשנות את המצב, ושאלתי את עצמי: איך ייתכן שאדם עם כוח רצון כל כך גדול כמוני לא מצליח להתמודד עם המשימה של ירידה במשקל? החלטתי שאני לא יכולה יותר להיות במשקל הזה".

בר דוד פנתה לבדוק כיוון שרבים במצבה פונים אליו: ניתוח בריאטרי, קיצור קיבה, שרוול וכדומה, אבל נעצרה. "דיברתי עם אנשים שעברו את הניתוח ונפגשתי עם רופא מומחה לניתוחי שרוול. בעודי יושבת אצלו, הבנתי שבכל מקרה אצטרך לשנות מהיסוד את החשיבה וההתנהגות שלי, גם אם אעשה את הניתוח, שהוא ניתוח גדול ורציני. בדרך הביתה אמרתי לבן זוגי שלא נראה לי שאני צריכה להטיל מום בגופי, אם בכל מקרה עלי לשנות חשיבה והרגלים. הבנתי שאני חייבת לעשות את זה בעצמי". בין נקודת ההחלטה ההיא עד לביצוע עברה עוד שנה של עבודה עצמית. "היו הרבה מחשבות על איך אני עושה זאת, עד לנקודה שבה הייתי מספיק מוכנה לזה".

כמו לנקות בית
בר דוד הגיעה לתובנה שהכל בחיים נובע ממידת האהבה העצמית. "הבנתי שעלי לאהוב את עצמי ואת גופי מספיק כדי לעשות בעצמי שינוי. השינוי החשיבתי הנדרש לכך הוא כמו זה שנדרש לשמירה על ניקיון בית. לא מנקים בית פעם בשנה ונותנים לו להתלכלך במשך כל יתר השנה. מנקים כל הזמן, כל פעם שמתלכלך.

צריך להקדיש לזה זמן ולשים את זה בראש סדר העדיפויות, 365 יום בשנה". האהבה העצמית, היא מוסיפה, היא המקור לכל. "מתוך האהבה העצמית נובעים הביטחון העצמי, הערך העצמי, הכבוד העצמי וכל ה'עצמיים'. ברגע שהבנתי שאני צריכה לשים את עצמי במרכז, יכולתי לעשות את ההחלטה ולהתחיל לבצע אותה".

תובנה נוספת שלה היתה שאינה יכולה לעשות את כל זה לבד, ומאותו רגע הקיפה את עצמה במקורות תמיכה. "יצרתי קשר עם מטפלת נפשית מצוינת, עם מלוות כושר אישי מעודדת ועם נטורופתית מקצועית. בעזרת שלושתן התחלתי תהליך של הבראה".

חשוב לה לציין שלא מדובר בליווי שלא ניתן לעמוד בו כלכלית. "ליווי מקצועי מתאים אפשר למצוא גם בלי לשלם הון, ויותר מזה: מכיוון שמדובר בתהליך מתמשך, כדי להחזיק בו מעמד צריך לחשב את ההוצאות באופן ריאלי. צריך ואפשר למצוא את האנשים הנכונים שילוו אותך". היא התחילה בשגרת שינויי תזונה וספורט, והפעם מתוך חשיבה אמיתית לטווח ארוך, לחשוב "בריא" ולא לחשוב "רזה".

"כל הדיאטות שעשיתי עד אז רק גרמו לי להשמין בסופו של דבר. לפני חצי שנה התחלתי בכושר אירובי במשך חמש דקות ביום, ועכשיו, חצי שנה אחר כך, הגעתי ל-45 דקות. זו התקדמות ריאלית ויעילה שאינה מהירה מדי ומותאמת אלי ובשבילי. לפעמים עדיין כואב לי הגוף, אך אחרי כל אימון הרוח מרוממת". התוצאות אכן מורגשות: "מתחילת התהליך ירדתי 18 קילו. יש ירידות ויש עליות, הגוף מתנגד להורדה, וזה דבר שצריך להבין. אני עושה עם עצמי תהליך של ניסוי וטעייה, ומרגישה שאני כל הזמן לומדת דברים חדשים על הגוף שלי".

ימים טובים
ומה עושים עם ההתנגדות של הגוף לתהליך? בר דוד אומרת שלא צריך להיכנס ללחץ וייאוש, וצריך להיות קשוב לגוף שלך. "כשהגוף מתנגד, הוא נעצר ומושך אחורה, ואז כדאי לעשות שינוי בתזונה או באימונים. צריך לקבל את זה שיהיו ימים טובים יותר וטובים פחות, ושזו דרך, כמו כל דבר בחיים. חשוב להיות עדין וסבלני כלפי הגוף. הספורט עושה לי טוב, פיזית ונפשית. אני חזקה יותר, סומכת על גופי יותר. אם אני יכולה, זה אפשרי".  את התובנות שהגיעה אליהן ואת התהליך כולו, היא התחילה לחלוק בבלוג שהיא מפרסמת בסלונה.

"זה התחיל בעקבות ההרגשה שאם אחלוק את התהליך עם עוד אנשים, אהיה יותר מחויבת לו. כתבתי פוסט בפייסבוק אצלי על הקיר ובקבוצת השוות, שבו ביקשתי עזרה ועצה בתהליך ההבראה שאותו אני עוברת. כמות התגובות שהציפה אותי היתה מדהימה ובלתי צפויה. אנשים פרגנו והציעו לעזור. כך הכרתי אנשים נפלאים. בעקבות ליווי של יונית צוק 'הבלוגריסטית' פתחתי את הבלוג בסלונה".

בכותרת של הפוסט הרביעי בבלוג של בר דוד, היא כתבה: "שיהיה ברור, אני מזכירה לעצמי, את בעד שפיות את לא מתחילה כל מיני דיאטות חסרות השכלה שלא גמרו כיתה א' וה-IQ שלהן לא יהיה דומה למשקל שבו את שואפת להיות. זאת ההחלטה שלי: להיות בריאה, לשנות הרגלים לחזור לפעם, לאיך שהייתי לפני שהתלבשתי בשכבות של כאבים".

הבלוג בסלונה מעורר עניין רב אצל אנשים שמתייעצים ושואלים, ומביעים את רצונם להצטרף לדרך שלה. כיום, לאחר שלמדה אימון אישי לפני ארבע שנים, היא יועצת ומלווה התמודדויות ושינוי בחיים, גם באמצעות הפייסבוק. "הבלוג שלי הוא הדרך שלי לעבד נתונים פנימיים, להביע את עצמי באמצעות כתיבה ולאפשר לאנשים אחרים לראות שההבראה הזו היא אפשרית. מאתגרת, אך אפשרית", היא מסכמת.

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות