fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

אמנות שבשגרה

נופי רותם מצאה דרך מקורית להביא את האמנות לכולם: היא הקימה את גלריית אקו, הנמצאת בכניסה לגן אירועים. המטרה: בדרך לחתונה או בר מצווה סופגים אמנות. "הרעיון הוא להביא את התרבות למקום של צריכה אישית", מסבירה רותם שחולמת להקים במקום מועדון אמנים
נופי רותם
נופי רותם (צילום: שלומי גבאי)
נופי רותם
נופי רותם (צילום: שלומי גבאי)

קבעתי עם נופי רותם בקפה תישבי. לרוב, כשאני קובעת עם אנשים לא מוכרים אני מסכמת על איזה סימן היכר, שיהיה פשוט יותר לשני הצדדים. עם נופי, שכחתי. המתנתי לה ליד שולחן פינתי, וכשהיא נכנסה מיד ידעתי שהפגישה שלי הגיעה. משהו באנרגיה שלה, כזו שמשדרת אמנות, שיח, תרבות ושינוי חברתי.

אבא, אבן
נופי- קיצור של נופך-אחת מאבני החושן ("אבא שלי נתן לי את השם") חגגה באוגוסט האחרון יום הולדת 50. היא נשואה לאון, מנכ"ל חברת "סטונס", ליווי ארגוני דרך חוויה התנסותית, ואמא של עומר (23), רועי (19) ועופרי (15).

היא גדלה בגבעתיים כבת אמצעית בין שני אחים והיתה פעילה מאוד בצופים. "הייתי במשלחת לארצות הברית, עבדתי עם חבורת רחוב ועשינו אמנות". לאחר מכן עשתה שנת שירות במועצה המרחבית מרחבים, שם גם פגשה את און ומאז הם יחד. בצבא שירתה כמורה חיילת. "לימדתי חיילות יחס לכתוב ולקרוא", היא מספרת, "חוויה עוצמתית שהביאה אותי לחשוב מה אני רוצה ללמוד? עבודה סוציאלית או אמנות. אני זוכרת עד היום את דודתי היחידה והאהובה שאמרה לי, בכל מקרה את מאלה שייקחו את העבודה הביתה, את יכולה לקחת את הקושי בחיים או את היופי שבחיים".

מה לקחת?
"את היופי. נרשמתי ללימודי אמנות במדרשה לאמנות. ההתמחות שלי היתה בתחום הצילום. תוך כדי לימודים נסעתי לטיול במזרח במהלכו הבנתי שאני לא רוצה להיות מורה ולכן לא סיימתי את לימודי. עבדתי באולפני הבירה בתור מנהלת הפקה, תחום עריכת הווידיאו עשה לי חשק לקולנוע אז נרשמתי לקמרה אובסקורה. תוך כדי זה התחתנתי, נכנסתי להריון, ועברנו לבנימינה ונרשמתי ללימודי אדריכלות (עיצוב פנים ועיצוב מוצר) בוויצו חיפה". אני מבינה שלמדת כל הזמן.

"לא רק, בימי שישי לימדתי אמנות בבתי ספר _ וטוב שכך כי אז הבנתי שהילדים שלי לא ילמדו במערכת החינוך הרגילה. באותה התקופה עברנו לכפר הס שם הוקם בית ספר עם חשיבה אחרת".

חג סוכות
תוך כדי תנועה נולדו לנופי ואון שני בנים נוספים, המשפחה עברה לבת שלמה ומשם לעין איילה, שבה הם מתגוררים עד היום. "בסיום הלימודים בויצו הבנתי שאני רוצה לעשות דברים בעצמי. הקמתי משרד אדריכלים שמאוד הצליח. בעקבות ההצלחה העסקתי עוד אדריכליות ואז הבנתי שאני עסוקה בלהביא עבודה ולא ביצירה, והרי היצירה היא זו שחשובה לי באמת", היא מספרת. אלא שבשלב מסוים נופי החליטה לקחת פסק זמן, שיחררה את העובדים במשרד, חזרה לצלם ועבדה בסטודיו בסדנאות האמנים בעין כרמל. "בעיני רוחי ראיתי אמנות, תרבות ואדריכלות כחלק מהחיים והיה לי חשוב שגם האנשים שמגיעים אליי יחוו את אותו מכלול. רציתי משרד שיהיה יותר מסתם משרד עם כיסא ושולחן מעוצב. שתהיה חוויה".

אחרי שנתיים של אינסוף חוויות טובות ומעצימות, קיבלה נופי פנייה מחגית אסור ורונית טל, חברות מהימים בהם התגוררה בבנימינה. השתיים סיפרו לה שהן רוצות להקים מרחב עסקי-חברתי. כך נולדה "הסוכה": מרחב עסקי לאנשים שיכולים לשכור חלל על בסיס יומי, שעתי, שנתי או חודשי. נופי קיבלה על עצמה את תכנון המקום.

"כאחת שמאמינה בשיח מפרה, תכנון המקום נעשה בשיתוף פעולה בין בני אדם. תכנון שהביא בחשבון תנועה, תוכן, זרימה של אנשים, פעילויות ורעיונות שונים. בעיני, זו מהות האדריכלות. אדריכלות בלי תוכן היא סתמית. מיותרת". וכך, אחרי שנתיים של עבודה ב"סוכה" התפתח הרעיון "סוכת אמנים" – מרחב לאמנים שיכולים לעבוד גם בסטודיו אבל גם ליצור עבודות משותפות עם אמנים נוספים.

בעצם, המוטיב של שיתוף והנגשת האמנות חוזר על עצמו בכל דבר שעשית. "לגמרי. האמנות היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, וברגע שהיא מוצגת בגלריה או במוזיאון היא נמנעת מחלק בלתי מבוטל מהאוכלוסייה. אני רוצה להביא אמנות לחיי היומיום של כולם. באמנות יש חשיבה פתוחה. אנחנו רגילים, מחיי היומיום, שיש שאלה ויש תשובה. אמנות מייצרת שיח. מייצרת דיון ומאתגרת את המחשבה. בעיניי, אותו השיח הוא זה שהכי חסר בארץ היום". תהודה סביבתית גם נופי מוטרדת מכך שמשרד החינוך לא מקציב שעות בהן הילדים ילמדו או ישוחחו על אמנות, לכן נופי הקימה את גלריית אקו. את גן האירועים "אקו" הקים לפני כשנה יוסי יהלומי בהאנגר, באזור התעשייה הצפוני בחדרה. הקמת "אקו" נולדה מתוך אמונה שהמקום ישמש לאירועים ותרבות. אירועים כמו חתונות או בר מצווה ועד אירועים תרבותיים כמו תיאטרון ותערוכות אמנות.

קראת למקום אקו מלשון תהודה?
"גם. אקו מלשון אקולוגיה וגם תהודה. תהודה אחרת. חברתית וכל זה משולב בגלריה שהקמתי שם "גלרית אקו- מקום חברתי לאמנות".

איך זה עובד?
"את מוזמנת לחתונה? הגעת לגן האירועים, במהלך האירוע עצמו את עוברת דרך הגלריה, רואה את התערוכה, קוראת טקסטים, נהנית ממיצג כזה או אחר. אם תבחרי להתעכב בגלריה _ טוב, אם לא – גם טוב, כי חווית וראית. הרעיון הוא להנגיש את האמנות עם כולם. כי האמנות היא בשביל כולם. הרעיון הוא להביא את התרבות למקום של צריכה אישית. לנצל את הפלטפורמה הקיימת לחוויה של משהו שונה".

איך התגובות עד כה?
"נהדרות, תחשבי שבאמצע אירוע חברתי, אנשים מוצאים את עצמם מסתכלים על תמונה שתלויה או על ציור שנמצא על הקיר, או אנשים שבאים לחתונה ועושים אתנחתא בגלריה. שואלים שאלות, מקבלים תשובות, נותנים רעיונות, זה נהדר". נופי היא אשה עסוקה. היא לומדת לתואר שני באמנות וחינוך במדרשה ומתכננת בתים וגם הוסטלים חדשים לעמותת אנו"ש. "אני מתכננת סניף שישלב את המתמודדים עם העולם שבחוץ. עבודה מרתקת ושיתופי פעולה יוצאים מן הכלל".

היא אפילו תכננה בר מצליח ברמת ישי "הספרייה", שאחד הסניפים שלו ברוח שאותה עיצבה פועל בזכרון יעקב. את כל זה היא עושה תוך כדי תנועה או כמו שהיא מנסחת: "עצם הריבוי, הגיוון, שהאמנות מציגה, פותח את המחשבה לזה שביטוי יכול להיות בכל דרך. אני חושבת שניתן לפתח הקשבה ורגישות דרך אמנות. לא רגישות ברגש, רגישות סביבתית. אנושית". וחלום?

"חלום? אני חולמת על מועדון אמנים בגלריית אקו. מועדון שמזמין אנשים לעשייה חופשית במדיות השונות. טקסט, וידאו, תיאטרון ודיאלוג. אני רואה לוח זמנים חודשי שיהיה זמין ופתוח וכל אחד שירצה יכול להגיע. המשך החלום שייך לחזון – להסריט את כל אותם מפגשים ליצירה אחת גדולה".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות