"כדי להיות ראש עיר יש לעשות דרך ארוכה – ובנתניה היא ארוכה יותר כי קשה להזיז את מרים", כך אמר השבוע ד"ר אברהם בר מנחם, ראש עיריית נתניה לשעבר בתשובה לשאלה שהציג לו סג"מ דין זוהר, מכשיר טירונים בחטיבת הנח"ל, ששימש יו"ר מועצת התלמידים בנתניה ודובר מועצת התלמידים הארצית.
לראיון עם בן מנחם הזמנו את סג"מ זוהר, שמתעניין בפוליטיקה המקומית, מגיע בחופשות מהצבא לישיבות של מועצת הנוער ושואף יום אחד לשבת על כיסא ראש העיר בנתניה. בר מנחם נתן לו כמה עצות טובות: "מי שרוצה להיות ראש עיר צריך להיות אכפתי, לאהוב את העיר ולאהוב לשרת את הציבור. אני מציע לך להתחבר כבר עכשיו עם מרים פיירברג-איכר וללכת איתה. לפני שלוש שנים קיבלתי טלפון מהנשיא שמעון פרס שרצה לראות אותי. בביתו בירושלים הוא שאל אותי כאיש בן 100 מה עשיתי בחיים שלי. בשיחה הוא אמר שמרים עשתה את העיר שהיא היהלום של ישראל. אמרתי לו שאני לא מתבייש במה שאני עשיתי. מרים עשתה את נתניה יפה ואני התפארתי במפעל השפכים".
לפני כחודש חגג בר מנחם יום הולדת 104. הוא נולד בשנת 1912 בעיר גיסן בגרמניה ובשנת 1938 עלה לארץ והתיישב בקיבוץ גברעם, שם הכיר את רעייתו יוהנה שנפטרה לפני ארבע שנים. הוא שימש המוכתר של האזור ובמשך ארבע שנים גר באוהל בים המלח. בהמשך היה ראש המועצה הראשון של חוף אשקלון ובנתניה כיהן כראש עירייה בשנים 1969-1967 ו-1978-1974. את בר מנחם יזכרו בנתניה כמי שבתקופתו הוקמו בית החולים לניאדו, שוברי הגלים והמכון לטיהור שפכים הראשון בארץ.
בר מנחם מתגורר ברחוב בורוכוב, בבית שבנה בעצמו בשנת 1957, עם הרהיטים הכבדים שהביאו הוריה של יוהנה מברלין. אחת הברכות לה הוא זוכה בימים אלה היא "עד 120", ועל כך הוא עונה: "אין לי שום תעודת אחריות שאני אגיע לזה. לחיות מעל גיל 100 זה קשה ולהגיע לגיל 120 זו קללה. כל חבריי כבר לא בין החיים, כבר לא מכירים אותי ובעיר אני כבר לא פוגש מכרים. אבל יש עדיין דור שמכיר את פועלי ומעשי".
לשאלתו של סג"מ זוהר, מאיזה תפקיד שעשית הכי נהנית, עונה בר מנחם: "התקופה היפה ביותר הייתה בשנים 1942-1938, גרתי באוהל בים המלח".
זוהר: יש לך קשר עם עיר הולדתך גיסן?
בר מנחם: "כן. עד היום אני מתכתב באמצעות המחשב עם אנשים מגיסן. כולם צעירים ממני, כמובן. בשנת 1983 האוניברסיטה של גיסן רצתה להעניק לי דוקטורט של זהב ואחד התנאים היה שאני ארצה שם. בסופו של דבר כתבתי להם על עבודת הדוקטורט שלי שהסבירה שהתנ"ך הוא בעצם יקר לכל הדתות".
במשך שנים נהג בר מנחם להתאמן בחדר כושר שהקים בביתו. היום, למרות שרגליו מתקשות לשאת אותו בהליכה, הוא לא מוותר על פעילות גופנית בעזרת המטפל שלו, רואן מסרי לנקה. בכל יום הוא מדווש חמש דקות על פדלים בשביל הלב, מושך קפיץ המחובר לתקרה עשר פעמים בשביל חיזוק הידיים והכתפיים, מניף משקולות בשתי ידיו וזורק ותופס כדור כוח".
דיבורו שטף, זיכרונו צלול ויש בו יושר אישי טוטאלי. יש לו דעה לגבי כל מה שקורה כאן, והוא מאוכזב מאוד ממפלגת העבודה בה הוא חבר עד היום.
מה הסוד שלך לאריכות ימים?
"אשתי, יוהנה, שהייתה אחות במקצועה ושני הוריה היו רופאים בברלין, שמרה עלי 66 שנים, דאגה לאורח חיים בריא, תזונה נכונה וארוחות בזמן. אולי גם העקשנות והקפדנות שלי לעשות דברים בזמנם".
