השבוע האחרון היה קשה, בבית משפחת תמם משכונת קרית השרון בנתניה. שוב עמד על סדר היום שחרור מחבלים עם דם על הידיים ובני המשפחה מצאו את עצמם בלב המאבק כדי לא לאפשר לשחרר את רוצחי בנם.
משפחת תמם שכלה את את הבן משה בשנת 1984, שנחטף ונרצח על ידי ערבים ישראלים שאמורים להשתחרר בפעימה האחרונה.
במהלך השנים היתה זו תמיד האם גליה שנעמדה על רגליה האחוריות וזעקה את דמו של בנה. בכל פעימה בני משפחת תמם נמצאים בחזית ההפגנות ותמונתו המוכרת של משה ניצבת לציבור הרחב.
בנתניה הפך למנהג, לקראת אזכרתו השנתית תמונתו של תמם ניצבת על תחנות האוטובוסים בדרך מחבצלת השרון לנתניה.
בראיון שיתפרסם בגיליון שישי בעיתון חדשות נתניה מספר הבן אורן, אחיו של משה על הסיוט שעובר במשפחתו בכל פעם שרוצחים משתחררים מהכלא הישראלי. אורן:"היום לאמא אין כבר כוחות להפגין ולכן אני עומד בחזית המאבק כשבני המשפחה מלווים אותי. אני רץ כבר שבועות אחרי חברי כנסת ושרים לשכנע אותם להצביע נגד מהלך השחרור".
השבוע הפגינו אורן ורעייתו איילת יחד עם ילדיהם מול משרדי הממשלה בתל אביב, במוצאי שבת שעברה מול בית ראש הממשלה בירושלים והשבוע מול ביתו של מחבל ששוחרר במזרח ירושלים. כמו כן הגישו בג"צ נגד שחרור מחבלים ערבים ישראלים.
איילת תמם: "הרוצחים של משה הם ארבעה ערבים ישראלים מבקעה אל גרביה והם אמורים להשתחרר בפעימה הרביעית בעוד שלושה חודשים. אנחנו מתכננים לפעול כדי למנוע את שחרורם. יש כאן משמעות כבדת משקל לשחרור ערבים ישראלים כאשר קיימת התערבות של מנהיג פלסטינאי במדיניות פנים ישראלית. הממשלה בהחלטה קודמת סייגה את שחרורם בכך שיערך דיון נוסף בשחרורם. נעשה מרתון מפגשים עם חברי הממשלה כדי לשכנעם להצביע נגד השחרור".
הכתבה המלאה תתפרסם ביום שישי גם במהדורה הדיגיטלית של חדשות נתניה
