לפני כשנה חבר של קובי סמסונוב סיפר לו על טרקטור, או נכון יותר – שאריות ברזל של טרקטור מסוג פורדסון דקסטה מודל 1958, הזרוקות בחצר ביתו ליד פרדס חנה ומיועדות לסיים את חייהן בגריטה או בהפיכתן למתכת. אבל לאיש כמו סמסונוב, שידוע באהבתו הגדולה לשיפוץ ושיקום כלי רכב ישנים בכלל וטרקטורים בפרט, היה ברור שהוא מתכוון להחיות את כלי הרכב הישן, המסמל עבורו כל כך הרבה, גם אם זה הולך להיות תהליך יקר, מורכב וממושך.
סמסונוב, תושב קיסריה, נדלק וכבר ראה מול עיניו פרויקט שימור נפלא, מהסוג שמדגדג בבטן, טרקטור שככל הידוע חרש את שדות רמת הגולן ו"עבד" הרבה בארץ. סמסונוב לקח את שאריות הטרקטור אל "מוסך הגבעה" בקיבוץ גבעת חיים איחוד. המוסך, בניהולו של האני ג'ומעה, מתמחה בשיקום, תיקון ושיפוץ טרקטורים ומכונות חקלאיות.
אף פעם לא מתייאש
"שאלתי את האני אם נוכל להחיות את הטרקטור, שהוא כבן 60. זה הצריך כמה ימים של דיאגנוזה, לפתוח את חלקיו ולראות מה מצבו", מספר סמסונוב, "אחרי כמה ימים האני אמר: 'לא מעניין אותי כמה זמן זה ייקח, אני אחייה אותו'. הטרקטור לא עבד, לא היה ממנו כלום, רק גושי מתכת. לקח בערך שנה להביא אותו ממצב של גוש ברזל למצב של נסיעה. זה לא טרקטור חדש שאם צריך לטפל בו, את קונה חלק. היינו צריכים למצוא חלקים שכבר לא מייצרים בשביל לשים אותם בטרקטור. האני ואני מצאנו כל מיני אלתורים ופתרונות".
שלד הטרקטור והמנוע עברו שיפוץ כללי ומקיף. האני: "קודם בדקנו את המצב של המנוע, אם אפשר בכלל להניע. ראינו שזה בלתי אפשרי. החלטנו לפרק את המנוע לגורמים ועשינו לו שיפוץ ואוברול כללי. לאחר מכן עברנו לטפל בגיר, בקלאץ' ובברקסים. בדקנו שכל המערכות עובדות ומתפקדות היטב, ולאחר מכן התחלנו עם פחחות וצבע כללי והתאמת חלקים מקוריים לטרקטור. אם חשבתי לוותר לרגע? אני אף פעם לא מתייאש".
סמסונוב: "במהלך תקופת השיפוץ, הייתי מגיע לכאן המון, לראות מה קורה, וכל פעם היה עוד משהו לעשות, עוד תיקון של חלודה. ימים שלמים של השקעה של זמן, מציאת פתרונות ואלתורים וגם הרבה מאוד כסף".
הצילומים לכתבה זו, שהתקיימו בשני השבוע, היו הפעם הראשונה שסמסונוב עלה על הטרקטור ונסע בו. הוא נראה נרגש ומלא חיים על הטרקטור, שגם בעין שלא מבינה בתחום, הוא נראה מבריק, יפהפה, מושקע ונוסעעעע.
למה היה לך כל כך חשוב להציל את הטרקטור בהשקעה כזו גדולה של זמן וכסף?
"אני 'חולה' בזה. נהנה לשפץ ולשקם דברים. למדתי בבית הספר חקלאי עירון בחדרה ומאז הילדות יש לי בראש טרקטורים. את האני הכרתי לפני הרבה שנים וגם לו יש את 'מחלת הנפש' הזו של לקחת גרוטאות ולשפץ אותן. הוא עובד במוסך על טרקטורים מהשנים האחרונות וזה לא מרגש אותו כמו לעבוד על טרקטור משנת 1958, עבודה שדורשת יותר זמן ויותר השקעה כספית מאשר טרקטור חדש, שאיתו אין לך בעיה של השגת חלקים. אין אף אחד שאני מכיר שהשקיע בטרקטור כמו שאני השקעתי בזה – מהרמה של הגלגלים ועד לחלקים מיוחדים, אבל מכיוון שגם האני מאוד בעניין, היה לנו כיף והוא הבין מה אני רוצה. היינו צריכים להזמין חלקים מיוחדים מחו"ל, אבל בסופו של דבר 'הבחור' עומד בחוץ צבוע, מסודר, חדש, נקי ונוסע. יש אנשים שיסתכלו ויגידו 'למה זה חשוב לקחת טרקטור ישן?', אבל לנו זה חשוב, זה שימור ההיסטוריה.
"היום מערכות של טרקטורים הן הידראוליות עם מחשבים, עם מזגן והילוך אוטומטי. הטרקטור שלי הוא מכאני ורגיל, הכל עם הידיים. זה מרגש אותי לנסוע עליו, לעשות עליו סיבוב, להביא אותו לחנייה שלי, עושה לי טוב בנשמה, מזכיר לי את ימי בית ספר, מחזיר אותי לארץ ישראל הישנה והטובה, הטרקטור הזה היה ברמת הגולן, בנה את הארץ ובמצבו הנוכחי הוא יכול להתחרות עם טרקטורים שעובדים היום, הוא יעשה את אותה העבודה".
מהירות של 50 קמ"ש
האני: "טרקטור מודרני רגיל נוסע במהירות של 30-25 קמ"ש ואת הפורדסון העתיק הצלחנו להביא למהירות של 50 קמ"ש, אז אפשר בהחלט לקחת אותו לסיבוב בעיר. אני מקבל הרבה תגובות בפייסבוק מאנשים שעבדו על טרקטורים מהסוג הזה, וזה מרגש אותם ועושה להם טוב. אני גם מרגיש שעשינו משהו חשוב של שימור ההיסטוריה, משהו של הנשמה".
יש גם משהו מחמם לב בחברות והשותפות שבין סמסונוב להאני. ההתמסרות והאהבה שלהם לפרויקט וליצירה המשותפת, בכל פעם שסמסונוב מגיע למוסך, וזה קורה הרבה, הוא תמיד יביא עימו לחמניות טריות וחומוס, כדי לכבד את העובדים. "אם לא היה לי כאן את 'מוסך הגבעה', לא הייתי משפץ עם מישהו אחר, כי אני מכיר את הרמה של 'חולה הנפש' הזה (האני). יכולתי להביא אותו למוסך זול יותר, אבל זה לא היה מגיע לרמה שזה הגיע בזכות העבודה שהאני השקיע, הוא צבע אותו פעם אחת ולא היה מרוצה מהצביעה, שפשף את הצבע וצבע שוב, לא כל אחד היה עושה את זה", מחמיא סמסונוב, "אפשר להשתמש בצבע ב-100 שקלים ואפשר בצבע שעולה 500 שקלים לליטר. השאלה היא איך אתה עושה את התיקון.
"עכשיו אני מחפש עוד טרקטור ישן משנות ה-50, אפילו ה-40, זה נקרא שימור של ארץ ישראל, דור הולך ודור בא. הצעירים של היום, לא מעניינים אותם דברים כאלה, אבל מי שחווה את הילדות שלו כמוני, שחרש על טרקטור בבית הספר יבין. את רואה עם איזה אוטו אני נוסע (מרצדס, למתעניינים – נ"פ). בלי עין הרע לא חסר לי, אבל כשאסע בקיסריה עם הטרקטור שלי, זה יחזיר אותי לילדות, הביתה".
סמסונוב בשנות ה-60 לחייו הוא גרוש ללא ילדים, פנסיונר של הצבא, שחייו מלאים באנשים ובתרומה לחברה, וכמובן בתחביב כלי הרכב העתיקים. בחצר ביתו חונה מכונית אספנות בת 40, שברולט קורבט 78, שלפעמים הוא לוקח אותה לפעילויות חברתיות, כשהיא מקושטת, מסקרנת ומשמחת ילדים. רק לאחרונה הוזמן איתה לפעילות של חב"ד קיסריה. ממש עכשיו חזר מתערוכה של מכוניות עתיקות במלטה, והוא מקפיד להגיע למפגשים קבועים של מועדון החמש בימי שישי בצומת קרית אתא.
גם ביבי התלהב
ביתו של סמסונוב בקיסריה נמצא מרחק של מטרים ספורים מבית ראש הממשלה נתניהו. "אני הייתי פה קודם, הוא בא אחריי", הוא צוחק, "היה לי טרקטור נוסף, שגם אותו שיפצתי. יום אחד ביבי הלך ברגל עם שומרים מסביבו, ראה את הטרקטור ואמר: 'יו, איזה יופי'. לפני שבועיים הוא לן בקיסריה. כשהוא הולך ברחוב, הוא תמיד מברך לשלום".
סמסונוב נולד בחדרה למשפחה ותיקה מאוד. סבו יעקב היה ה"מוכתר" של חדרה, תפקיד מקביל לראש העיר של ימינו. אביו אריה היה קצין ומושל צבאי בכפרי המשולש. אמו עמליה הייתה אחת מחמש הצנחניות הראשונות בצנחנים. "היינו משפחה מאוד שורשית ומסודרת, היו לנו מטעים של תפוחי עץ, חוויתי ילדות של טבע וחקלאות, הייתה לנו חצר גדולה עם סוסה, כבשים, תרנגולות, ברווזים וכלים. הייתי רוכב על הסוסה לבית הספר, קושר אותה לירק, ואחרי הלימודים חוזר איתה הביתה, אבל לא הייתי תלמיד משהו. המורים אמרו לי אחרי שנים, שהם לא האמינו שאני אשאר בצבא מעבר לשירות סדיר. נהגתי לבקר את המורים עד יומם האחרון והם אמרו לי: 'היית כזה פרחח, ואיך שאתה מפורסם באזור, עוזר לאנשים".
בצבא ספג סמסונוב פגיעה קשה ברגליים ובאגן. שכב שנה וחצי בבית החולים ועבר שיקום ארוך מאוד, שהביא עימו כל מיני בעיות נלוות. "היו לי במשך הרבה שנים בעיות הליכה, ולשמחתי הצלחתי לאט-לאט לשקם את עצמי. האמת? לא האמנתי שאשרוד ככה, שקלתי 20 ק"ג פחות. ישבתי על כיסא גלגלים עם רגל קדימה והרגשתי זוועה. עד היום יש לי 15 ברגים ברגל, אבל, תודה לאל, אני שמח שאני על הרגליים, הייתי צריך הרבה כוחות. אני משתדל להעסיק את עצמי כל הזמן, העיקר לא להיות במצב של אי עשייה", הוא אומר.
סמסונוב שירת בצבא כ-25 שנים וב-1994 השתחרר בדרגת סגן אלוף. הוא עבר מחדרה לקיסריה ב-1992, ונחשב לאחד מוותיקי הישוב. בין חבריו הטובים אפשר למצוא שמות כמו מפכ"ל המשטרה לשעבר אסף חפץ, סגן אלוף יאיר קליין ואלוף במיל' דורון רובין, שהלך לעולמו בסוף השבוע שעבר.
"אני נהנה מכל מיני דברים שאני עושה. מצאתי לעצמי נישה, אני משחק עם מכוניות עתיקות ומשפץ דברים, אוהב מאוד את המדינה, לטייל בארץ, מוקף חברים ובכל דבר שמבקשים ממני אני תמיד שמח לעזור. בחיים לא אקח תמורה. מה פתאום? אני בא לעזור ולעשות מתוך הרגשה טובה, מתוך הלב, זה הכיף שלי לעשות למען ולעזור".
עכשיו, כשהשלים את פרויקט שיפוץ הטרקטור, הוא כבר זומם על טרקטור ישן נוסף, זרוק ומוזנח, עליו קיבל מידע, ובודק עם הבעלים שלו לגבי האפשרות לקחת אותו לשיפוץ.
לתחושתך, איך ייראה העתיד של הטרקטורים ?
"את רואה את הטרקטורים הזקנים האלה מה הם עשו בצעירותם, בשנים הטובות שלהם ופתאום הם עומדים מוזנחים באיזה מוזיאון, ואולי השקיעו בהם קצת. מובן שחוץ ממני, יש עוד אנשים שעובדים איתם ויש להם סנטימנטים לכלים הוותיקים האלו. בעין ורד יש מוזיאון גדול של טרקטורים, גם משנות ה-30, חשוב לשמר ולהראות מה היה פעם ומה הקידמה עשתה. הטרקטורים יישארו, אבל מי שיידע לטפל בהם ולסדר אותם הם בעיקר הדורות הוותיקים שגדלו עליהם. אני אוהב את זה מאוד, זה עושה לי טוב. צריך שיהיו עוד משוגעים לדבר, כי זה מצריך המון ידע, ניסיון והשקעה של שעות".
