בכירים במשק

חג השבועות הוא חגם הגדול של כל חובבי הגבינה. על אחת וכמה וכמה של מי שמייצר אותה… אבל עבור משפחת יעקבס מכפר הרא"ה, מדובר בחגיגה שגרתית. עבורם, כל יום הוא חג חדש, וזו לא רק קלישאה. ככה זה כשחמישה בנים עובדים יחדיו בעסק משפחתי, מגשימים את החזון של אביהם ונפגשים כל בוקר לארוחה במטבח של אמא רות, וכל שישי לארוחת שבת.

רות גרסט ויצחק יעקבס הגיעו לכפר הרא"ה בשנת 1933 מגרמניה. השניים עלו כגרעיני נוער לישראל, ואחרי שלוש שנים נישאו. הם היו למעשה גל שני למייסדי הכפר, אנשי הפועל המזרחי, דתיים, שבמסגרת ההתיישבות הקימו משק חקלאי וייצרו גבינות פשוטות. ברמה הביתית בלבד. לזוג נולדו חמישה ילדים. ארבע בנות ובן אחד. שלמה, שמן הסתם גדל לתוך המורשת החקלאית ועזר לאביו. באותם ימים, במשק קטן עם פרות ועזים שגידלו וחלבו בחצר, החלו לגבן גבינות לצורכי הבית – ובמרחק הזמן, שלמה, הבן, עדיין זוכר את החליבה הידנית לתוך דליי פח ואת בדי הגאזה התלויים במטבח מהם ניגרים מי הגבינה.

בשנת 1956, במסגרת יום עבודה שגרתי בשדות, כאשר שלמה ואביו יצחק מעבירים קווי מים מאלומיניום, יצחק התחשמל ומת במקום. הבן שלמה היה זה שהזעיק את העזרה. לא פשוט עבור ילד בן 13. אבל שלמה החליט שהוא לוקח את עול המשפחה על הכתפיים, והמשיך את העשייה של אביו. "שלמה תמיד חושב מחוץ לקופסה", מעיד בנו נדב, "היה לו חזון להמשיך את העיסוק בגבינות, אבל בצורה מקצועית יותר. הוא רצה לפתוח רפת, לייצר גבינות בצורה רחבה יותר, לקחת את כל הסיפור צעד אחד לפחות קדימה". וכך בדיוק היה.

ברבות הימים, שלמה הלך בדרכי הוריו והקים רפת לתפארת – בה נחלבות הפרות שלוש פעמים ביום בעזרת ציוד חדיש, ואוכלות אוכל הגדל בשדות הבעל של המשק ללא ריסוסים ותוספים – והחלב משובח באיכות בלתי מתפשרת. בשנת 1968 הוא התחתן עם רוני, קיבוצניקית מגבעת חיים. השניים התגוררו בכפר הרא"ה ורוני קיבלה את עצמה את אורח החיים הדתי. לזוג נולדו חמישה בנים: ערן, אסף, נדב, רועי ושאול, וכולם היום שותפים בצורה פעילה בעסק המשפחתי. "אבא גיבש אותנו", מספר נדב, "הוא הכניס לכולנו את הטירוף של הרפת, דיבר על החלום ועל החזון שלו. הוא סחף אותנו לתוך זה".

אסף וערן היו הראשונים שלקחו את הרעיון צעד קדימה. אסף החל ללמוד ניהול מחלבה ביתית, ערן השתלם באיטליה בכל נושא הגבינות, נפתח לטעמים חדשים, נחשף למסורת עתיקת היומין של הגבינות. בשנת 1995 חזר ערן מאיטליה, והעסק המשפחתי קיבל תפנית. החלו לייצר גבינות חדשות, והכל לאט לאט, עם שיווק ראשוני לחברים ולמספר קטן של בתי קפה שהאמינו במוצר ובעיקר במי שעומד מאחוריו. בשנת 1996 הגשימו הילדים את החלום הגדול של אביהם ופתחו מחלבה.

הסיפור המלא יפורסם מחר ב:"חדשות חדרה".