משה איבגי מוטרד. מהחינוך, מהפוליטיקה, מהתרבות, מהריאליטי. ונכון, בינתיים הוא לא רץ לפוליטיקה וגם ההשתלבות בפוליטיקה המקומית בזכרון יעקב הסתכמה ברומן קצר, אבל זה יהיה לגמרי לא מפתיע אם השחקן הכי עסוק בישראל, שאומר בקול את מה שאיש לא מעז לומר, יחליט להיות נציגנו בכנסת.
זה לא יהיה מפתיע אם בעתיד משה איבגי יחליט להשתלב בזירה הפוליטית בארץ. חוסר צדק ושוויון גורמים לו לבעור. רק בשבוע האחרון, באומץ לב, הוא יצא נגד הפסטיבל של הידוענים והג'וינטים, שבו שורבב שמם של קרן מור ומוטי רייף. איבגי טרח ויצא להגן על שמם. גם הסוגיות החברתיות בוערות בו. בינתיים הוא משמיע את קולו במסגרת מעמדו, כאחד השחקנים הבכירים בישראל. וכשהוא נשאל אם יש סיכוי שישתלב בפוליטיקה, הוא משיב מיד: "לא כרגע".
לאחר מספר שניות הוא מוסיף: "אולי כקבוצה שלמה של אנשים אליה אני משתייך", ומתכוון למשולש החברתי – התנועה שאותה הוא מקדם בימים אלה, תנועה שדוגלת בארגון מחדש של מערכת השלטון שתתבסס על חלוקת הכוח לגוף תרבותי, מדיני וכלכלי שיחליפו את השיטה הקיימת. "כולם עבדים של השיטה, של המערכת. צריך שהאדם ייצא מעבדות לחירות. כרגע כל האזרחים הם עבדים של השלטון וצריך להשתחרר מזה", הוא אומר, "אני רוצה שינוי בחברה, רוצה ששיטת השלטון תשתנה ותהיה יותר ידידותית לאזרח. השיטה החדשה צריכה לשרת את האזרח במקום מה שקורה כרגע שהאזרח משרת אותה".
"אני משתתף במאבק נגד הקמת תחנת הגז באתר חגית. אני תורם את חלקי הצנוע
בעניין הקמת התחנה הזו על אסדה בלב הים ולא באתר חגית. הייתי גם חבר
מועצה לתקופה קצרה במושבה, אבל עזבתי כי ראיתי שרוב הזמן אני לא נמצא
והעדפתי שהתפקיד יעבור למישהו זמין יותר"
משה איבגי בזגורי אימפריה (צילום: פיני סילוק)
אחר כך הוא מסביר שבמסגרת המשולש החברתי, נעשה מאמץ אמיתי "לחשוב על דרכים מעניינות וטובות יותר לעשות מהפכה מחשבתית שתוביל לשינוי השלטון בהקשר של הון ושלטון, דת ומדינה, מדע, תשתיות, רפואה, רווחה, תרבות, אמנות ועוד. אני ביחד עם המשולש החברתי וביחד עם עוד אנשים נהדרים אחרים שואפים לעשות את השינוי הזה, כי המדינה צריכה להתעסק בעיקר במשפט ובהגנה על האזרח. המדינה צריכה לדאוג שכל המשרדים יתפקדו כמו שצריך, ואל לה לנהל את כל המערכות. כרגע השלטון משעבד הכול אליו וקובע איך כל תחום ייראה לפי האג'נדות שלו, וזה רע מאד כי צריך להעביר את הכול לגוף הרוחני והתרבותי.
ראש הממשלה והשרים צריכים לדאוג שהכול יעבוד תקין, אבל לא צריכים לנהל את הכול -לא את הבריאות, לא את החינוך ולא את הדת, כי הם לא מבינים בזה. מי שצריך לנהל את התחומים האלה הם אנשי מקצוע. אנחנו רוצים להגיע לזה שלאדם במדינה יהיה חופש אמיתי שלא קיים בכלל כרגע, כי נכון לעכשיו ריכוז הכוח נמצא בידי שלטון אחד שעושה מה שהוא רוצה עם האזרח שנמצא כיום במצב פסיבי. האזרח מושפל רוב הזמן על ידי השלטון ואין לו מילה כי יש לו חוזה חד צדדי עם השלטון. לאזרח נמצץ הדם עד הטיפה האחרונה ואין לו אמירה. המערכת מטרטרת את האזרח שנים, ועד שיצוץ איזה צדק או דין, הבן אדם יכול להפוך להיות הומלס. אנחנו חיים בעידן כזה שברור לגמרי שפוליטיקה, ממשלה ושלטון כמו שהם היום במדינה פשטו את הרגל, הם פאסה כי זה פשוט שייך למאה אחרת".
