"המנהיגות הדתית מבינה שהתעלמות והחרמה לא יעלימו אהבה חד מינית"

"האירועים האחרונים הם הזדמנות לכולנו לעשות חשבון נפש, איפה טעינו, איפה גם אנחנו נפלנו בהעדר סובלנות לאחר, באי קבלת השונה, בתמיכתנו הפאסיבית או האקטיבית במי שמחרים, מדיר או מסית נגד מגזרים שלמים, או נגד אנשים מסוימים בגלל נטייתם המינית". כך אמרה השבוע חברת מועצת זכרון יעקב, עו"ד נעמה צורף, חברת הקהילה הגאה, שנמצאת בזוגיות עם דריה זה 18 שנים וביחד הן מגדלות את מעיין בן ה-4 ודור בן ה-8.

צורף, 40, ובת זוגה הכירו כשלמדו באולפנת בני עקיבא בקדומים ובתחילת הדרך הסתירו את הקשר ביניהן. "אנחנו ביחד מגיל 22. במשך שלוש שנים הסתרנו את הקשר בינינו, בתחילה גם מעצמנו. לאט, לאט הבנו שזכינו באהבה נדירה שלא מוותרים עליה והחלטנו להפסיק לחיות בשקר".

צורף מספרת כי היציאה מהארון בהתנחלות דתית גבתה ממנה ומבת זוגה מחירים כבדים. "העובדה שהיינו לבד בתהליך והניסיון שצברנו הביאו אותנו להקים, עם חברות נוספות, את 'בת קול', עמותת תמיכה והסברה לנשים דתיות שחיות עם נשים. כיום, הרבה בזכות פעולות ההסברה של העמותה ושל עמותות נוספות, הרבה יותר פשוט לזוגות חד מיניים דתיים. המנהיגות הדתית כבר מבינה שהתעלמות או החרמה לא יעלימו את קיומה של אהבה חד מינית, ואם בעבר היה נראה בלתי אפשרי שמשפחה חד מינית תהיה חלק מקהילה דתית, היום זה קורה יותר ויותר".

מה את עונה למי שטוען שאין מקום לקיים מצעדי גאווה בעיר הקודש?

"שיילך וילמד כמה קדושה יש באהבה. אני לא מוצאת שום סתירה בין קדושתה של עיר הבירה לבין קדושתה של האהבה, כל אהבה. דווקא בגלל שמדובר בעיר הבירה, ראוי שמצעד כזה ייערך בה".

מה דעתך על אירועי השנאה האחרונים?

"הלב נבעת מהמחשבה על רגעי האימה שחוו נערים ונערות צעירים על רקע אהבתם או תמיכתם בזכותם של אחרים לאהוב. הלב שותת דם מהמחשבה על נערה צעירה שחייה נגדעו באווחת סכין על מזבח השנאה".

האם את חושבת שיש מכנה משותף בין השונאים והמסיתים?

"הומופוביה ופחד מהשונה קיימים בכל מגזר, ובכל זאת אני מוצאת שיש הבדל בין הומופוביה במגזר הדתי להומופוביה אחרת. בעוד אדם חילוני (לרוב) מתבייש בכך שהוא הומופוב ומנסה להילחם בזה, האדם הדתי עושה להומופוביה אידיאליזציה, הוא לא חושב שהוא צריך להילחם בה והוא אף מקבל תמיכה מהציבור לתחושותיו. הם לא מגדירים את התחושה שלהם כ'פחד', אלא מוצאים לה צידוקים הלכתיים שלא באמת קיימים. אין באמת הצדקה לשנוא, להחרים או להדיר אדם בגלל אורח חייו. להפך. הכלל הגדול בתורה הוא 'ואהבת לרעך כמוך', כל רעך. כיום יותר ויותר רבנים כבר יודעים להגיד שראוי להפריד בין העושה לבין המעשה. בדיוק כמו שאומרים על מחלל שבת או מי שאינו אוכל כשר. אף אחד לא חושב להיכנס למסעדה לא כשרה ולדקור או לירות ביושביה".