בבחירות המוניציפליות שהתקיימו בקריות בשנת 1998, היה ארז פרידמן המתמודד הצעיר ביותר בארץ שרץ לראשות עיר. פרידמן, אז בן 26, הצליח להכניס למועצה את מפלגת העבודה עם ארבעה מנדטים והיה לאופוזיציה לוחמת. 16 שנים לאחר מכן, לפני שלושה שבועות, ארז פרידמן את חפציו, נעל את ביתו ועבר עם אשתו שירז והילדים ליאור (10) ודרור (9) להתגורר בתל אביב. השבוע, לאחר עשור שבו שמר על שתיקה, הוא שובר את הדממה ומספר מה גרם לו לצאת מהפוליטיקה המקומית ולהתמקד בעשייה סביבתית.
"הייתי ילד שונה"
לפני 15 שנה, בתקופת טרום הפייסבוק והוואטסאפ, כיכב פרידמן בתקשורת המקומית, כבחור הצעיר שהפך ליו"ר מפלגת העבודה וניסה להביא לשינוי שעלה לו בהרבה כסף. פרידמן, יליד קרית מוצקין, מעיד על עצמו שמעולם לא היה "רגיל". "כל אחד מאיתנו סוחב איתו על הגב את החבילה שלו. אבי נפטר שהייתי בן חמש וכנראה ששם התחלתי לעצב לעצמי את החיים בצורה שונה, עם האובדן בתוך סביבה שלא ידעה לטפל ולתת את מה שצריך לתת לילדים. גם הייתה בושה לדבר בחוץ, היה צריך להראות שהכל טוב. אני מניח שההתעצבות שלי באה מאותה התקופה, בה נשארתי כמעט לבד, עם אמא מאוד אוהבת ותומכת ביכולות שלה. התחלתי מגיל מאוד צעיר להסתכל על הדברים בצורה שונה. הייתי ילד שונה בבית הספר וילד שונה בחברה והסתכלתי על דברים בצורה אחרת".
את הפעילות החברתית והפוליטית החל עוד כנער. כשסיים את לימודי התיכון, הלך ללמוד ערבית בגבעת חביבה והתגייס לחיל המודיעין. "הייתי בלבנון ואפילו במדינות מעבר לים בעקבות מה שלמדתי. שירתי את המדינה, כי זה מה שנכון לעשות לכל נער יהודי שאוהב את המדינה. זה שאני שמאלני ואני מאמין בערך חיי אדם ושלום, לא עושה אותי ללא ציוני ולא אוהב את המדינה, כמו שמנסים היום להפוך את השמאלנים".
הכתבה המלאה ביום שישי ב"הד הקריות"
