ד"ר לאה גנור, אחת ממדליקי שש המשואות בטקס המרכזי ליום השואה בקרית מוצקין, היא עמיתת מחקר במוסד הרצל ומרצה בפקולטה למדעי רוח באוניברסיטת חיפה. כעת היא משלימה פוסט דוקטורט בנושא "מתקומה לשחקים – קורותיהם של אנשי צוות אוויר ניצולי שואה". את ממצאי הפוסט דוקטורט שלה הציגה בכנס שנערך ביום שני השבוע באוניברסיטת חיפה.
עבודת הדוקטורט של גנור, שהושלמה ב-2012, התמקדה בנושא "צה"ל והשואה – יחסו של חיל החינוך לעיצוב זיכרון השואה בקרב החיילים". המסקנה העיקרית העולה ממנה היא כי לימודי השואה הופכים את חיילי צה"ל למוסריים יותר.
"צה"ל שינה את יחסו מהסתכלות על מושג הגבורה כגבורה פיזית לגבורה שכוללת התמודדות, קיום יומיומי, הישרדות, ופה חל שינוי ביחס לניצולי שואה, ראייתם כגיבורים. אם בשנות ה-50 ראו בקורבנות ובניצולים צאן לטבח, כעת יש אמפתיה מאוד חזקה ואפילו הזדהות. קודם לא התייחסו לעדויות שלהם, כעת הם שולבו במסגרות ופרויקטים שונים בצה"ל ".
– אז במשך עשרות שנים צה"ל זלזל בניצולים?
"צה"ל הוא חלק מהחברה ובחברה הישראלית עד משפט אייכמן, עדויות של מי שהיו ילדים בתקופת השואה או של מי שלא היו גיבורים שאחזו בנשק _ לא נחשבו במדינה בכלל, והצבא היה חלק מהגישה הזו".
לטענת ד"ר גנור, האירוע המכונן ביותר הוא האינתיפאדה הראשונה, שאילצה את צה"ל להעמיק יותר בנושא השואה, מאחר שבאינתיפאדה הצבא נאלץ להתמודד עם אוכלוסייה אזרחית ככוח שיטור ולעיתים עלו קולות שהשוו את חיילי צה"ל לנאצים.
היא נבחרה לחקור את פרויקט "מתקומה לשחקים", שמטרתו לתעד קורותיהם של אנשי צוות אוויר, ניצולי שואה: "מדובר בקבוצת עילית שהצליחה מאוד, לפעמים הם היו ניצולי שואה היחידים בקורס טיס ולפעמים הם סיימו אותו כמצטיינים על פני הצברים. החוויות שלהם כילדים בשואה היו קשות ביותר, ובכל זאת הם הצליחו להגיע כל כך גבוה".
הסיפור המלא יתפרסם ביום שישי הקרוב ב:"הד הקריות".
