יוסי סיסו היה יכול להיות היום איש עשיר, מצליח ומקושר מאוד. שמחת החיים, האישיות הקורנת, הכריזמה והחום האנושי מתפרצים ממנו גם כיום, למרות שהתקופה הזוהרת מאחוריו. מספיק ולבלות איתו על חוף הים של עירו, קרית ים, העיר שעשתה אותו והוא בהחלט גם עשה אותה, כדי להבין זאת.
עלילת הסרט האלמותי "חולה אהבה משיכון ג'", שלאחרונה הפך להצגה בהפקת הקאמרי שהגיעה גם לתיאטרון הצפון, מבוססת על דמותו של סיסו. מי שגדל בקרית ים, הצליח בכישורי יחצנות, שלא היו מוכרים אז, להקים פה סצנת בילויים וחיי לילה, היה שותף במועדונים מיתולוגיים, הרוויח הון, וגם בזכות הפופולאריות שלו, כך הוא מאמין, הביא לבחירתו של אחיו, שמואל, לראשות העירייה.
הוא בן 60, אך רזה נמרץ ומלא חיים כנער נצחי, למרות מחלת הסוכרת ממנה הוא סובל. כשהיה בן שנתיים עלה לישראל עם משפחתו ממרוקו היישר למעברה בקרית ים, גדל ברחוב שפרינצק, "בעוני, אבל באושר רב", הוא אומר. כשהשתחרר מהצבא, פתח עבורו אביו מיני מרקט בשכונה, ובמקביל סיסו שכר דירה ברחוב הירדן, קרוב להוריו, דירה אותה גם אפשר לראות בסרט. בימים ההם, שימשה הדירה מקום מפגש לנוער ולצעירים רבים, אותם סיסו הכיר מעבודתו כמלווה טיולים בבית הספר רודמן.
"כל הסלב המקומיים והנוער הגיעו אלי. רבים הכירו בדירה והתחתנו ועד היום הם יחד", ובסלון של סיסו ישבו גם תושבי הקריה אז, שבי גביזון ואחת, רונית אלקבץ, טרום ההצלחה הבינלאומית, פסטיבלי הקולנוע והפרסים. "הם למדו ברודמן, היו באים אלי הרבה, שבי היה חבר טוב-טוב שלי ואחרי שלוש-ארבע שנים עבר לתל אביב. יום אחד הוא אומר לי, 'יוסי, החלטתי לכתוב עליך סרט', אמרתי 'יאללה'.
בעקבות הסרט המצליח שהפך לקאלט ועכשיו גם להצגה, אתה כבר שנים מקושר לדמות אובססיבית משהו.
"אנשים שאלו אותי אם זה אני, אז הודיתי שזה מבוסס עליי, אבל בלשון המעטה, לא אהבתי את זה שזיהו אותי עם אובססיביות. גם אחי המליץ לי לא ללכת להצגה, כי מוציאים אותי שם משוגע כזה. אמרו לי לתבוע, אבל אני לא אחד שתובע, וגביזון אף פעם לא הודה בפה מלא ובפומבי שהסרט עליי. אולי חלק מהאישיות של הדמות היא אני".
הסיפור המלא יפורסם מחר ב: "הד הקריות".
