לעיתים די קרובות, במהלך הראיון עם סגן הילה שרעבי, חשתי צורך דחוף לעיין במילון מונחים צבאי. היא פשוט מדברת בקיצורים רבים כל כך, כיאה לקצינת המבצעים של החטיבה המרחבית בנימין, החטיבה האמונה על הביטחון השוטף באזור יהודה ושומרון, שמרכזה נמצא בעיר הפלסטינית רמאללה. ואולי השיחה עימה מאתגרת מעט, גם מבחינה מנטאלית ורגשית, עבור הבנות וגם הבנים שבינינו, שלא ממש העבירו את שירותם הצבאי בין ענני אבק. במסגרת תפקידה שרעבי, ילדה טובה בת 23 מקרית ים, משרתת בין רוב גברי כמתפעלת את כל האירועים החל משמירה על השקט באזור, מתן מענה ביטחוני לאירועי 'טרור עממי' כמו זריקת אבנים על כבישים, הפרות סדר המוניות וכלה בפינוי שלגים בזמן סופות, על מנת לאפשר לתושבים לנוע על הכבישים בביטחון.
תפקידה של שרעבי הוא ניהול חדר המבצעים בשגרה ובחירום, קבלת דיווחים מהיחידות הנמצאות בגזרה על פעילותם בגזרה, ניהול אירועים, שליטה במפות ובקשר. שרעבי מתפעלת את האירועים לצד המפקדים בגזרה – מפקד החטיבה וקצין האג"ם (אגף המטה) והיא אחראית על פרישת הכוחות, כולל כוחות לא צה"ליים כמו משטרת הגבולות.
היא למדה בתיכון אורט קרית מוצקין והתנדבה במועצת נוער ומדריכי של"ח צעירים. עברה טירונות שגרתית ואחריה קורס סמב"ציות ושובצה כסמב"צית (עובדת חדר מבצעים) בחטיבה 417 בבקעת הירדן. "תפקיד ממש מעניין, יותר ממה שחשבתי. להתעסק בכל האירועים המתרחשים בגזרה, בגבול עם הירדן. אחרי שנה רציתי לצאת לקצונה. זה לא היה תהליך קל. כבר עברתי את מועד היציאה לקצונה ובנוסף כבר מלאה יותר משנה לשירותי הצבאי, אבל בזכות העובדה שהמפקדים שלי ממש נלחמו עבורי, האמינו בי, יצאתי לעוד הכנה שאותה עברתי בהצלחה". לאחר היציאה לקצונה, קיבלה הילה את תפקיד קצינת חמ"ל בחטיבת הגולן בגבול עם סוריה. העיתוי שבו נכנסה לתפקידה, לפני כשנה וחצי, היה עבורה מאתגר במיוחד. "נכנסתי לתפקיד כשהתחילה כל ההשתנות בגבול עם סוריה. התחילו הנפילות בשטח הארץ, פינוי הפצועים. ניהלתי אירועים משמעותיים בחמ"ל.
הגיעה עת שחרורה של שרעבי, אולם היא בחרה להמשיך לשרת בקבע כסגנית קצינת הדרכה באוגדה 210."בתקופה האחרונה יש הרבה אירועים. היינו עד לא מזמן בתקופה של הסלמה באזור ירושלים וזה מאוד השפיע עלינו. היו פה חודשיים של אירועים מוגברים, שהיינו צריכים לנהל אותם פה בחטיבה. גם הסערה והשלג שעברנו החורף הייתה לא פשוטה".
את בת 23. את לא מרגישה שזה לפעמים קצת גדול עלייך?
"זה לפעמים נראה גדול, אבל מאוד רציתי להגיע לזה. חיפשתי את האתגר הזה שאין רגע מנוחה כי כל היום את באקשן. אני מרגישה משמעותית פה". אם כי העבודה מאוד שואבת, אני מקבלת המון טלפונים. זה חלק מחיי, אי אפשר להיות בסוף השבוע בבית ולהתנתק לגמרי. גם בבית אני מתעסקת בענייני הצבא וזה מצב שאני מודעת ומקבלת אותו, בהבנה שזה התפקיד שלי".
הסיפור המלא יפורסם מחר במקומון: "הד הקריות"
