בגיל 31 יש לעומר כפרי רזומה שלא מבייש אנשי עסקים ותיקים ומבוגרים ממנו. הילד, שגדל בקרית חיים ועד היום מגיע לעשות בה שבתות והפך לאחד המוכרים בתעשיית חיי הלילה התל אביבית, עומד היום בראש רשת הברים "דרינק פוינט", שקמה כקונטרה למחאה החברתית שצמחה בישראל בשלהי שנת 2011 והוא מגלגל מיליוני שקלים בשנה בעסקיו השונים. הוא למד בתיכון קרית חיים ומה שדרבן אותו להצליח בחיים הייתה דווקא העובדה שהמורים בבית הספר לא האמינו בו. בגיל 16 גילה כפרי את יחצנות המועדונים והתאהב בעובדה שליחצן יש את הכוח לפנק אנשים ולשלוט על מי שנכנס למועדונים. העבודה הזו כיחצן היוותה את הבסיס הראשון שלו לעולם העסקים.
הוא לא סיים את התיכון עם תעודת בגרות, אבל התגייס ליחידה מובחרת ולאחר שלוש שנים החליט לצאת לקצונה. בהמשך עזב את הצבא ועבר קורס לאבטחת אישים דרך משרד הביטחון ואבטח שרים רבים. "באותה התקופה התגוררתי בקריות, כי רוב השרים שאבטחתי היו מהצפון. תוך כדי עבודה באבטחת אישים, נכנסתי שותף בפאב הג'פטו, ועשינו שם כמויות אדירות של כסף.
"אחרי תקופה, התחילו להגיע גורמים פליליים שדרשו פרוטקשן. היינו צעירים ונאיביים והלכנו למשטרה, אבל זה רק עשה יותר נזק וכל הכסף שעשינו, נעלם. המשטרה לא ידעה איך להתמודד עם התופעה ואנשים פחדו והפסיקו להגיע לפאב. החלטתי שההתנהלות פה עם העסקים לא מתאימה לי ואני עובר לתל אביב".
בתל אביב פתח ביחד עם חברים את בר 'הברווז' ברחוב אבן גבירול. למרות העסקים בחיי הלילה, הוא לא עזב את היחידה לאבטחת אישיים והמשיך לאבטח שרים. "עבדתי מאוד קשה, ביום הייתי מאבטח שרים ובלילה עבדתי בבר", הוא מספר, "זו הייתה תחילת תקופת הפייסבוק וזיהיתי את הכוח שלו כפוטנציאל כלכלי. אני מזל אריה טיפוסי ואני מאוד אוהב את ההצלחה ומודד אותה בכסף וברכוש, על אף שהיום אני יודע, בדיעבד, שזה הבל הבלים".
הניסיון הראשון של כפרי ושותפיו בתל אביב עבד, אבל לא מספיק. "לא ידענו איך זה עובד שם, הגיעו אנשים, אבל לא מספיק כדי לאכלס בר שהשקענו בו כל כך הרבה כסף. המוצר היה מדהים, כמה רמות מעל הקריות, השתווינו לרמה בתל אביב, אבל לא היינו מספיק מוכרים שם כדי להרוויח. הפסדנו לא מעט כסף, אבל לא ויתרתי, כי האגו לא נתן לי להגיד שכשלתי בתל אביב. לא היה לנו כסף לשכירות, אז במשך שנה שלמה ישנו בתוך הבר. במשך שמונה חודשים ישנתי בבר והרחתי כמו סיגריה, למרות שאני לא מעשן והתקלחתי בצינור מחוץ לבר".
אחרי שנה קיבלו כפרי ושותפיו החלטה למכור את "הברווז" ויצאו ממנו, כנגד כל הסיכויים, ללא חובות. כפרי התחיל את תקופת הזוהר שלו בתל אביב ונכנס כשותף זוטר למספר ברים בתל אביב, ביניהם, דיזנגוף, וילה סוקולוב, שלאגר, סאבלט, יה יה, וואנדר לנד ועוד. "הכסף התחיל לזרום ולמרות זאת, עדיין לא עזבתי את היחידה לאבטחת אישים, כי פחדתי לחזור אחורה. אחרי לילות שלמים ללא שינה, פתאום מצאתי את עצמי נותן לאנשי עסקים מענה , להגיע אליי למועדונים ולקבל את הכבוד שמגיע להם. מאוד רציתי להיות כמוהם, מאוד הערכתי אותם, את הכוח שלהם, את המעמד, את הלארג'יות, את הקלילות לשלם חשבון של שולחן ב-40 אלף שקלים, את הטיפים העצומים וכל הבנפיט שבא אחרי זה".
יחד עם תחילת ההצלחה העסקית, הפך כפרי למעין נער זוהר תל אביבי מבוקש. "השמש זרחה עלי והייתי מוצא את עצמי, כרווק תל אביבי, מתעורר עם בחורות שהייתי תולה את הפוסטרים שלהן בחדר בתור נער. פתאום כל מיני דוגמניות ופליטות ריאליטי מכינות לי ארוחת בוקר.
הסיפור המלא יתפרסם מחר: "הד הקריות"
