fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

פחות אבל עוד כואב

היא חיה במשפחה מפורקת ובמו עיניה ראתה כיצד אמה מתעללת באחיה. היא חוותה תקיפה מינית וגם דיכאון אחרי לידה. היא רצתה לסיים את חייה, אבל אז באה ההארה
(צילום אילוסטרציה: פוטוליה)
(צילום אילוסטרציה: פוטוליה)

yossi_50_blinkerבאותו הערב סיימתי את עבודתי מאוחר מהרגיל. נראה שהחורף הזה קר במיוחד, חשבתי לעצמי. חשוך בחוץ, ורק הבזקם של הברקים וקולות הרעמים הפרו לרגעים את השקט שמסביב וניתקו את מחשבות סוף היום. דקות ארוכות חיפשתי אחר צרור המפתחות, כדי לנעול את דלת המספרה.

כרוח סערה היא התפרצה פנימה בעיניים אדומות כדם ובקולה השבור התחננה: ״אל תלך לשום מקום, יוסי, בבקשה, אני חייבת לדבר איתך".

חיבקתי אותה. שנים שלא ראיתי אותה. אחת הבחורות עם הכי הרבה שמחת חיים שהכרתי. כך לפחות הכרתי אותה, עד לאותו הערב.

״חזרתי מאומן השבוע״, היא החלה מספרת לי, "שמעתי שפניך מועדות לשם בקרוב, בעזרת השם. תיסע לאומן, יוסי", אמרה, "הטיול שיחזיר אותך עם תובנות של פעם בחיים. אתה אפילו לא יכול לדמיין מה עברתי בכל השנים האלו שלא התראינו ובאיזה שלב בחיים אני היום בעקבות אותו הטיול".

בכי קורע לב פילח לגזרים את השקט ששרר. היא ניגבה את דמעותיה תוך שהיא לוגמת מהמים ומנסה במאמץ עילאי להירגע.

"מגיל קטן אני נושאת בעול המשפחה. גדלתי במשפחה מפורקת. אני זו שניסיתי מקטנותי ועד עצם היום הזה, במסע ארוך ומייגע ורצוף דמעות, לאחות את הקרעים ולאסוף את השברים בבית. אמי הייתה מעורערת בנפשה, ואת זה רק לימים ידעתי. לא הבנתי אף פעם, מפאת גילי הצעיר, למה אמא, בהתקפי השגעת שלה, מסוגלת לשרוף לאחי את כפות ידיו במגהץ לוהט או לחילופין להפשיט אותו ברחבת בית הספר לעיני התלמידים המשתאים ולהכותו עד זוב דם. לא פלא שצמח להיות עבריין מן השורה.

"אבי הלך שבי אחרי אמי. הוא היה גאה באמא שלי ומאוהב בה עד כלות. הכל התנהל תחת שרביט המנצחים של אמי, ומיותר לציין, ביד רמה וקשה. בהמלצת עובדת סוציאלית פוזרו אחיי ואחיותיי לפנימיות ברחבי הארץ. רק אותי השאירו בבית כדי שאוכל למלא את מבוקשם של הוריי ואשא בעול הבית.

"אני זוכרת שכשהייתי בת 6, אמי ניהלה רומן עם השכן הנשוי, שהתגורר דלת מול דלתנו. למפגשים שלהם הצטרפתי, כאליבי. אמי תינתה אהבים עם השכן בחדר, ואותי הותירה לבדי בסלון, עם אביו של השכן, שגר באותו הבית. וברור לך שהוא לא נותר אדיש אל מול הילדה היפה שהייתי והחל ממשש את גופי בידיו המחוספסות גם מתחת לחצאית. קפאתי על מקומי. לא הבנתי למה הוא עושה לי את זה. לא יכולתי להבין שמשהו לא טוב קורה. ידעתי שאמי, 'רשת הביטחון' שלי בחדר הסמוך והיא תכף תצא. פחדתי לספר לה. תמונות ההתעללות של אמי באחי הגדול רצו במוחי ושיתקו אותי. משהו זעק בתוכי, בלי להבין באמת את שאני עוברת, אך איש לא שמע. נשמתי ננעלה.

"ניסיתי בכל כוחי לרצות את אמא. תמיד. רציתי חיבוק אוהב מאמא, חיבוק שכל כך היה חסר לי והשתוקקתי לטעמו. להרגיש ולו לרגע ילדה אהובה של אבא ואמא. למזלי בבית הספר הייתי המצחיקה שבחבורה ואהובה על כולם. זה הזמן היחיד שבו צחקתי בקול, אך לא מעומק הלב. בעזרת מסכות ודמויות שעטיתי על עצמי מדי יום, שרדתי את קשיי החיים.

(צילום אילוסטרציה: פוטוליה)
(צילום אילוסטרציה: פוטוליה)

"התגייסתי לצבא. נראיתי במיטבי. מי לא חיזר אחריי. התענגתי על ההרגשה. הכרתי בחור בקבע שהזמין אותי לביתו. רציתי לטעום את טעם האהבה, אך לצערי 'טעמתי' אונס ברוטלי כשאני בתולה. חלום הגשת הבתולין לבעלי לעתיד התנפץ למולי ברגע. לא נשברתי. הבטחתי לעצמי: אני יוצאת למסע נקמה בגברים. ואכן הצלחתי. הם נפלו לרגליי אפיים ארצה ואני מעכתי ומחצתי אותם כמקקים.

"את הלב באמת אתן לבעלי", הבטחתי לעצמי, "בגיל 25 הכרתי את בעלי. אם לומר את האמת, הוא לא היה שיא הטעם שלי, אך החום והאהבה שקיבלתי ממשפחתו קנו אותי. רציתי משפחה לתפארת ולא הרוסה כפי שהייתה לי. נולדו לנו שני ילדים. בלידת בני השני נכנסתי לדיכאון עמוק. לא יכולתי לטפל בתינוק. ביקשתי מאלהים שיחוס עליי וייקח אותי אליו. קצתי בחיי. ראיתי רק שחורות. בכל תקופת הדיכאון סירבתי בכל תוקף לקיים יחסי אישות, למורת רוחו של בעלי. הוא המשיך לצאת ולבלות, גם כשידע שאני שבר כלי.

"בעודי נאבקת בכאביי היומיומיים, הפיזיים והנפשיים,  גם הוא נפל למשכב. הצרות הגיעו בצרורות. הוא אושפז בבית החולים לאחר שמצבו התדרדר, והאבחנה הייתה חד משמעית: איידס. השמיים נפלו עליי. לאחר יומיים מורטי עצבים וללא שינה הגיעו התוצאות. 'אני בריאה!', צרחתי, תודההה לך אלוהים. בכיתי את נשמתי מרוב אושר.

"קיבלתי את החיים שלי במתנה. אני יודעת ומאמינה שמחר שוב תזרח השמש מעליי. אני רוצה לתקן את האמא שבי וללמוד לסלוח לאמא שלי. אני רוצה לחזור לילדיי בריאה בנפשי, אך לפני הכל אני רוצה לחבק את עצמי, כי הכי מגיע לי!".

שבת שלום.

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות