יבגני (ג'ניה) אורלוב לא ממש מצא את עצמו בעולם. לפני שנתיים, כשנבחן לתפקיד של ניצב בסרט, לא תיאר לעצמו שהבמאי יאהב אותו כל כך, עדי כדי שיחליט לשבץ אותו בתפקיד הראשי לצידו של השחקן זאב רווח. הביקורות עליו היו טובות מאוד, אך אורלוב עדיין לא מחשיב את עצמו שחקן, לדבריו, זה יקרה אחרי שיצבור שפע של תפקידים ויתחיל להתפרנס מהמקצוע.
הוא נולד בעיר אפרליבקה שבמחוז מוסקבה ברוסיה לפני 27 שנה. בשנת 1992, עלה לישראל עם הוריו, אחיו ואחותו, סבו וסבתו. בהתחלה התגוררה המשפחה בחיפה וכשהיה בן 5, עברה לשכונת בן עמי בקרית אתא. "אני זוכר את המתנה הראשונה שקיבלתי מחברת התעופה על המטוס, פאזל של תשעה חלקים וטרקטור מברזל. במשך שנים התווכחתי עם אבא שהוא זה שקיבל את הטרקטור", הוא נזכר השבוע.
כילד, ההשתלבות של אורלוב בארץ הייתה די מהירה, ובתוך חצי שנה כבר למד עברית. "יש לי חוש לשפות, וכשאתה ילד זה הרבה יותר קל. אני לא חושב שבגיל הזה הבנתי בכלל שעברנו לגור במדינה אחרת, לא ידעתי מה זו מדינה, ידעתי שעברנו מרוסיה לישראל, טסנו, וזהו. לא הייתה לי הבנה גיאוגרפית, מבחינתי עברנו דירה".
בקרית אתא הוכנס אורלוב לגן דתי, לאחריו לבית ספר דתי, עד כיתה ב'. "עברתי מבית הספר הדתי כי לא הסתדרתי שם. אני לא זוכר מה היה לפני כן, אבל חזרתי להיות אתאיסט בגיל 6, וככל שלמדתי על התורה זה גרם לי לגחך, לא הבנתי מה אני עושה שם. היו לי ספקות ולא הבנתי איך אנשים מאמינים בשטויות האלה. הייתה לי תמיד מחשבה שאולי אני ילד ולא מבין, אבל ככל שהתבגרתי הבנתי שיש אנשים שמאמינים בדברים האלה".
אורלוב מאוד מחובר לאמו, אך אביו זה משהו אחר בשבילו. "אבא שלי הוא אדם קשה, החינוך שהוא נתן היה קשה. אני חושב שזה נובע מהגזענות שהייתה כלפיו ברוסיה. הוא אדם מאוד קשה, בלי חברים כמעט, לא נותן לאנשים להתקרב אליו, אדם ביקורתי ויהיר, כמעט כל התכונות הרעות שהיו לי בחיים ונפטרתי מהם, היו בגללו. הוא ואמא שלי זה כמו יין ויאנג. הוא מאוד אינטליגנט ובעל פנטסטי, אם הוא היה אבא 10 אחוזים מאיך שהוא בעל, הייתי מאושר".
הסיפור המלא יפורסם מחר ב:"הד הקריות".
