fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

המסע שלו

דווקא כשחשב שהנה הוא סולל את דרכו לתפקיד ניהולי בכיר בבזק, באה הפוליטיקה הפנים ארגונית וסטרה לו בפנים. אחר כך באו התאונה הקטלנית שבה היה מעורב ובעקבותיה הימים הקשים, והוא החליט לשנות כיוון, לאימון אישי © תכירו את יהודה אטיאס מקרית אתא שהקים מערך של קואצ'רים בשפה הערבית ועכשיו שואף להגיע גם לחרדים
יהודה אטיאס. צילום: דורון גולן

לפני 12 שנים היה יהודה אטיאס מקרית אתא במסלול המהיר לדרג הניהולי בחברת בזק. אחרי שהפוליטיקה הפנים ארגונית הראתה לו מי מחליט, הוא הבין שהוא צריך משהו חדש. הוא למד להיות קואצ'ר ומהר מאוד התחיל למלא כיתות. אחרי שהבחין שהאוכלוסייה הערבית מתקשה בשיעורים בשפה העברית, הקים מערך ללימוד קואצ'רים בשפה הערבית, היחידי בארץ בעל הסמכה, מתוך הבנה שאם כולם ידברו בשפה האימונית, לא יהיו סכסוכים.

אטיאס, 50, נולד בחיפה, בן יחיד בין ארבע אחיות וגדל בסביבה נשית, מה שמלווה אותו כל חייו. "הייתי ילד די מקובל בין החברים, אבל גדלתי עם נשים, אז הייתי מאוד נוכח בבית. לפני שהייתי יוצא לבלות קיבלתי המון התייחסות, כי הייתי בן יחיד עם ארבע אחיות. אבי, זיכרונו לברכה, היה שוטר וכבר בגיל צעיר הייתי בוגר, הפכתי להיות איש סוד של אמא, היא הייתה מתייעצת איתי על כל דבר".

אמו גדלה בבית פולני חילוני ואביו גדל בבית מרוקאי דתי, אך עזב הדת. קצת לפני שהכירו, חזרה אמו בתשובה, וכשהכירה את אביו, החזירה אותו בתשובה. אטיאס למד במסגרות דתיות. כשהיה בן 12, עברה המשפחה להתגורר בקרית אתא, שם גדל וחונך בבית הספר היסודי, בתיכון יבנה ובתנועת בני עקיבא. בצבא שירת בבסיס חיל האוויר בפלמ"חים כטכנאי אלקטרוניקה.

יהודה אטיאס. צילום: דורון גולן
יהודה אטיאס. צילום: דורון גולן

החלום ושברו

"איך שסיימתי את הצבא הגעתי לחברת בזק בגלל הרקע האלקטרוני שלי והתחלתי לטפס בתפקידי ניהול. עד אז, לא ממש בחרתי את החיים, הם בחרו אותי. הייתי די מוערך, הייתי בעתודה ניהולית, עשיתי שני תארים וראיתי את עצמי בלבוש הנכון, בדיבור הנכון ועם כרטיס הביקור הנכון. לפני 12 שנה, המנהל שלי פרש ואני הייתי ממלא מקומו, ניהלתי 40 עובדים, עשיתי את התפקיד כמה חודשים. יום אחד אני יושב במשרד, הטלפון מצלצל והמנהל שלי מתחיל לגמגם ולהסביר לי למה התפקיד לא יהיה שלי למרות שהיה צריך להיות. זו הייתה תקופת משבר בשבילי, החלום ושברו, כל מה שתכננתי ורציתי במשך שנים ופתאום אומרים לי שאי אפשר".

אחרי כמה חודשים שבילה אצל רופאים כי הגוף קרס, הוא הרגיש לא נעים עם עצמו ולא הבין למה הוא לוקח את זה כל כך קשה. "התחלתי בתהליך עצמי והבנתי שבאיזשהו מקום, אפילו אני הכשלתי את עצמי מלהתקדם, כי לא בטוח שזה מה שהייתי רוצה לעשות כל החיים שלי. הבנתי שזה נראה טוב, זה מדהים, יש לי רכב חברה וכל התנאים, אבל ללא סיפוק חוץ מאולקוס, זה הדבר היחידי שקיבלתי. לא הרגשתי שום דבר משמעותי שאני עושה. התחיל אצלי תהליך פנימי של, אם לא זה אז מה כן? הייתי מתנהל ופתאום התחלתי לנהל את החיים שלי".

הוא שאל את עצמו ואת הסביבה הקרובה מה הלאה, לאן לדעתם הוא צריך להמשיך ומהר מאוד הגיע למסקנה שהוא צריך להיות מאמן אישי. "עשיתי את זה כל הזמן, אז למה לא להתחיל לקחת על זה כסף. יום אחד, אני בדרך להרצליה, עומד ברמזור ומישהו זורק לי 'ישראל היום' לרכב ואני רואה מודעה של 'גומא הכשרת מאמנים'. יש בי משהו רוחני, אמרתי לעצמי שלא סתם נעמדתי ברמזור וקיבלתי את העיתון. התקשרתי לשם. הסבירו לי על הקורס ועזבתי את זה. אחר כך קיבלתי עוד סימן, התקשרתי שוב, עשיתי חקירה ובסופו של דבר בחרתי בבית הספר שלהם, כי שם הגישה הכי חיברה אותי למשהו יותר עמוק ממנטרות וכל מה שראיתי אצל יועצים אחרים. נרשמתי, ואני זוכר שבערך בשיעור החמישי התרגשתי והרגשתי שהגעתי הביתה, הרגשתי שסוף-סוף אני עושה משהו משמעותי, סוף-סוף אני מרגיש חיבור ולא כי זה נראה טוב, זה כי אני רוצה את זה".

הביא את הבשורה

באחד המפגשים, כשכל אחד היה צריך לכתוב את החזון האישי שלו, אטיאס כתב שהוא רוצה להקים את גומא צפון ולהביא את הגישה שלהם לפריפריה. "שאלתי את המרצה אם יסכים לבוא לאזור חיפה. אספתי כמה חברים וכסף, והוא הגיע. אחר כך הוא סיפר לי שהוא לא האמין שאצליח לגייס 15 איש, כי זה לגייס כסף מכל אחד, אבל אני באתי אחרי חודש עם צ'קים וארגנתי מקום, הוא היה בהלם. השתתפתי בקורס הזה עם החברים שלי ובני המשפחה. אחותי, אורית מזרחי, שעבדה בשוק ההון והייתה מתוסכלת מקצועית, אמרה אחרי הקורס שכל החיים היא רצתה להיות מעצבת פנים. היא נרשמה ללימודים והיום היא אחת הטובות בצפון. היא רק אחת, הקורס הזה נגע כמעט בכל אחד שם".

כשראה אטיאס שהקורס הרנדומלי הצליח לשנות את חיי הסביבה הקרובה שלו, הבין שהוא חייב להביא את הבשורה לצפון. "זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שאני אחראי, שאני מחליט ולא כי הכתיבו לי, אלא כי יש בי מנוע פנימי שדוחף אותי לעשות דברים".

יהודה אטיאס. צילום: דורון גולן
יהודה אטיאס. צילום: דורון גולן

כמה חודשים אחרי שסיים ללמוד, ביקשה ממנו הבעלים של גומא, שרון רנדריך, להתחיל להדריך בבית הספר, והקורס הראשון שלו היה שיתוף פעולה עם ארגון העובדים הסוציאליים בישראל. "התחלתי להכשיר מאמנים בצפון דרך גומא, השכרתי כיתות ועבדתי כל ערב. עדיין עבדתי בבזק, אבל הבנתי שאני נמצא במלכודת זהב. יש לי שלושה ילדים בבית ופחד עצום להיפרד מסיר הזהב בבזק. הייתי לוקח ימי חופש בבזק ועובד בימים מאורגנים לחברות. ידעתי תמיד שאני צריך לעזוב, וכל פעם שהייתי צריך לחשוב על זה, נבהלתי, הרווחתי מדהים בבזק, קשה לוותר על דבר כזה".

הטראומה

אטיאס נשוי לאתי, מנהלת מרכז מהו"ת בקרית אתא ואב לשלושה ילדים. לפני שלוש שנים קרה המקרה ששינה את התפישה שלו לחלוטין וגרם לו לפתוח את מרכז גומא בצפון. "כל שנה, נסענו אשתי ואני לים המלח, עם חברים דרך ירושלים. הפעם נסענו רק אנחנו וחששנו לעבור בירושלים, אז נסענו דרך אחרת. עברנו דרך קניון חדש שנפתח בבאר שבע וכשיצאנו משם, הווייז כיוון אותי לנסוע דרך צומת הרואה, שמעולם לא נסענו בה. בכביש הזה היינו מעורבים בתאונה קטלנית עם אופנוע".

קשה לו לדבר על זה, הוא עבר תקופה קשה, אבל הקושי גם גרם לו להתאפס על עצמו. "הדבר הראשון שעשיתי כשחזרתי לעבודה, היה להיכנס לכוח אדם ולהגיד שיכינו לי הסכם פרישה. הבנתי כמה החיים נזילים, אדם קם בבוקר ולא חי יותר בערב. אמרתי לעצמי שזו אות מהשמיים ואני צריך לעסוק באמת בשליחות ובייעוד שלי. איך שהודעתי שאני פורש מבזק, שרון רנדליך אמרה שאבוא להחליף אותה כמנכ"ל גומא הארצי. לקחתי את זה, אני כבר שלוש שנים מנהל את החברה. בא לי החזון ואמרתי שאני הולך להרים את הצפון ולחזק אותו, לתת באהבה לתושבי הצפון גישור ואימון, שני תחומים שבאמת מפתחים. פתחתי את הסניף הצפוני בשדרות ההסתדרות ויש לנו יותר קורסים מאז".

מאז פתח את המרכז פה, אמר לעצמו שהוא חייב ללמד את האימון גם בשפה הערבית. לכל קורס הגיעו בני מיעוטים, כאלה עם תארים שניים, מצליחים, אבל לא הצליחו לעקוב אחריו מבחינת השפה, ואטיאס הרגיש שהם מפספסים. הוא אמר לעצמו שהוא חייב להנגיש עבורם את הקורס, כי מכשול השפה מנע מרבים מהם להגיע.

"אנחנו מוקפים כאן המון כפרים ערביים ואני למדתי שגישור גורם להפסיק מריבות. אין מצב כזה שמישהו למד אימון וימשיך להתנהל בשפה של 'אכלו לי, שתו לי'. אתה מבין שאתה אחראי על החיים שלך", הוא מסביר, "אני מבטיח שאם כל בני המיעוטים ידברו את השפה הזו, נחיה פה בצורה מדהימה. נפתח אצלנו כבר מחזור חמישי ואני רואה, במיוחד נשים, שהחיים שלהן השתנו. מגיעים מחיפה, אבל גם מנצרת, מטמרה, מכאבול. לצערי הרוב נשים, אולי 10 אחוזים הם גברים, אבל זה גם משמח אותי כי הן יותר צריכות את זה. אין במגזר הערבי העצמה נשית ופתאום אישה מבינה שמגיע לה ללמוד, מגיע לה להתפרנס, מגיע לה. נשים שלפני שנה הרגישו שהן לא שוות כלום והיום הן כבר עובדות ומאמנות. בהתחלה אנשים הרימו גבה כי אני דתי, אבל מה אני רוצה בסך הכל, שיעזבו אותי בשלום. בואו תלמדו שפה, שפת הגישור והאימון, וזה לא ייאמן איזו בשורה זו, דווקא בבית ספר יהודי שמלמד בשפה הערבית. תרגמנו את כל החומרים לערבית, המנחה וכל המדריכים הם דוברי השפה הערבית ואנחנו היחידים שקיבלנו הסמכה בשפה הערבית מלשכת המאמנים בישראל. הקהל הבא שאני רוצה להגיע אליו הוא החרדים, הם גם קהל קשה שצריך לפתח, עדיין לא פיצחתי את המגזר הזה".

לדבריו, מאז שהחל מערך האימון בשפה הערבית הוא צופה מהצד בעונג רב ובסיפוק אדיר. "אני רואה מה שקורה שם והם בהודיה מלאה, הם עושים מדי פעם ערבים ופגישות, הם בקהילת המאמנים שלנו ותענוג לראות את האינטגרציה, האימון והשפה האחרת שלמדו לדבר בה. אימון לחיים זה הכל, אין סיכוי בעולם שהייתי מצליח לתפקד ולהיות מי שאני היום אחרי התאונה, אם לא הייתי מתורגל בשפה האימונית, אם לא הייתי יודע שזה המסע שלי ואני צריך לעבור אותו, כי להיות עד לאירוע כזה, זה מאוד קשה".

צילומים: דורון גולן

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות