לוחם בסיירת תותחנים וראש צוות בקרת טיסה מאדיס אבבה. שלושה מצטייני נשיא ליום העצמאות 65 למדינת ישראל הם תושבי הקריות: מ' מקרית אתא, סמ"ל א' מקרית ביאליק ותצ'ילו אלנה מקרית חיים, יקבלו ביום העצמאות מנשיא המדינה שמעון פרס אות הצטיינות ומופת. לכל אחד סיפור שזור בתוך ההיסטוריה של ארץ ישראל , קיבוץ הגלויות נשמר עד היום. ישראל כחול לבן.
הלוחם הסודי
סמ"ל א' מקרית ביאליק, בן 21 משרת ביחידת מית"ר הסודית של סיירת של תותחים. יודע היטב מדוע קיבל את אות מצטיין הנשיא אבל, לא יכול לדבר על זה. "זה קשור לעבודה שלי. אני לוחם, בסיירת ביחידה שהיא מאוד סודית. בשגרה אנחנו תופסים קווי חי"ר ברמאלה קלנדיה ובאיו"ש. הודיעו לי לפני חודש וחצי שאני מצטיין נשיא, בערב שעשינו לפלוגה ואז הפתיעו אותי. המפקד אמר: 'אני רוצה להזמין את א' ולחש לי באוזן. 'תגיד שאתה מצטיין נשיא'. הופתעתי מאוד. אמרתי לו: 'מה אתה רציני אני? לא ידעתי שאני מועמד'".
סמ"ל א', בן בכור לשלושה אחים, בן למורה שמלמדת בקריות ולאב שהוא מנכ"ל חברה, למד באורט ביאליק בהנדסת תוכנה ומחשבים 10 יחידות ופיזיקה. "הייתה לי ילדות יפה, חיים בשגרה. למרות שיכולתי לעשות תפקיד במסגרת הלימודים שלי העדפתי לשמור על פרופיל קרבי והיות לוחם".
תצ'ילו אלנה
על סיפור החיים המרגש של סמ"ר תצ'ילו אלנה, ראש צוות בקרת טיסה בחיל האוויר, בן 23 מקרית חיים, בוודאי יעשו פעם סרט. לפני חודש אחרי עשור, הגיע לארץ אחותו הגדולה מאתיופיה אחרי שנלחמה במשך עשור לעלות לארץ. מאחורי המלחמה הזאת עומד אלנה, שלא ויתר, וגייס את מפקד חיל האוויר לסיפור שסייע לו להביא את משפחתו.
אלנה עלה לארץ יחד עם משפחתו בשנת 2003. הם חמישה אחים ואחיות, התיישבו בקרית חיים ליד הסבא והסבתא. הוא היה בן 12 וחצי ומספר שבמשך שש שנים חיכו במעבר הגבול באדיס אבבה עד שקיבלו את האישור המיוחל לעלות לארץ, למעט אחותו הגדולה שנישאה לנוצרי. בשל כך, לא אפשרו לה לעשות עלייה. מאז היא חיכתה, שם באדיס-אבבה באותו המקום.
המסעות הקשים שעבר בדרך עוד מהדהדים במוחו של אלנה. הוא מחובר היטב לשורשים, שלו ולמרות שניתן לו שם עברי, הוא החליט להמשיך עם שמו המקורי: תצ'לו- שפירושו- סבלנות. ואכן הוא ניחן בתכונה הזאת. הוא מספר שהגיעו למרכז קליטה בצפת ולאחר מכן נשלח לפנימיה ברמת הגולן, שם סיים בגרות מלאה והחליט שהוא ממשיך בלימודים הנדסאים יג' -יד'. לפני שנתיים התגייס לצבא ונכון להיום הוא רוצה מאוד להישאר בקבע.
"מאיפה שבאתי ומה שעברתי, נורא רציתי להיות חייל קרבי אבל היה לי חשוב קודם כל ללמוד, לרכוש מקצוע. ההתאקלמות בארץ, היתה קשה מאוד- גזענית. זה משהו שסבלתי ממנו, שמו אותי עם ישראלים אבל לאט לאט זה עבר. אנחנו הגענו לכאן בלי כלום, לא שפה, לא ידע והיה פער עצום כדי להשתלב ולהפוך לישראלים. אני מאוד מקווה שיהיה שינוי בחברה הישראלית ואתיופים ישתלבו בכל העבודות בשוק לא רק בצבא ובממשלה".
הכתבה המורחבת תתפרסם מחר (שישי) בעיתון הד הקריות
