בבית המשפט לענייני משפחה התנהל בחודשים האחרונים משפט ירושה בין אלמנה לבין נכדי בעלה המנוח, שאינם הנכדים הביולוגיים שלה. בית המשפט פסק, שלאור הצוואה שבה הוריש הסב את כל עזבונו לנכדים ולמרות שהבית כלל לא היה רשום על שמו אלא על שם אשתו, הנכדים יקבלו בירושה מחצית מהבית. הסבא, שנפטר בשנת 2006, הוריש את כל רכושו לנכדיו, מלבד הרכב, תכולת הדירה והזכות לגור בה במשך כל חייה, לאשתו. את זכויותיו בדירת המגורים המשותפת, הוריש לנכדיו.
האלמנה, הגישה תביעה נגד הנכדים לתשלום כתובתה, אך התביעה נדחתה על ידי בית המשפט. בתביעתם למחצית מדירת המגורים טענו הנכדים, כי בזמן שרכשו סבם ורעייתו את הדירה, הגישו טופס בקשה לרישום הערת אזהרה בטאבו, בה נרשם כי הזכאים לדירה הם סבם ורעייתו. הנכדים טענו כי רק בעקבות טעות לא ברורה, נרשמה הערת האזהרה לטובת האלמנה בלבד. מנגד, טענה האלמנה כי לא מדובר בטעות וכי הסבא מחק במכוון את שמו כדי שהדירה תירשם רק על שמה, מתוך
כוונה להעניק לה זכויות בדירה.
השופטת שלי אייזנברג פסקה כי מחצית מהדירה שייכת לסבא והורתה ללשכת רישום מקרקעין לרשום הערת אזהרה כי מחצית מהדירה שייכת לנכדים. עוד פסקה השופטת כי לאחר הרישום, יהיו רשאים היורשים להגיש את בקשתם לרישום צו קיום
הצוואה בלשכת רישום המקרקעין. עורכי הדין של הנכדים, דורי שוורץ ושיראל בר: ״אנו שמחים שבית המשפט קיבל את עמדתנו ונתן פסק דין צודק ונכון. בית המשפט פסק בצדק שלא ייתכן שהאלמנה תקבל שמי כתובה מהעיזבון בסך מאות אלפי שקלים בנוסף לזכות המגורים שניתנה לה בבית עד סוף חייה.
