ברוח חג שבועות קיבצנו להפקה מיוחדת תינוקות מהגליל המערבי שנולדו בשנה האחרונה ביחד עם אימותיהם
דור ההמשך
שם: שירן שטרקמן-נח.
גיל: 32.
אמא של: מיכאלה, בת ארבעה חודשים.
מה עושה בחיים: מנכ"לית מלון שטרקמן ארנה.
רקע: "אני רואת חשבון במקצועי, עבדתי במשך שמונה שנים במשרד רואה חשבון הגדול בארץ- 'קוסט פורר גבאי את קסירר' כמנהלת בכירה. לפני כשנה כחלק משינוי ארגוני בעסק המשפחתי, החלטתי לשנות כיוון ולהחליף את אחותי הגדולה, סגנית ראש העיר אורנה, כמנכ"לית מלון שטרקמן ארנה בנהריה, העסק המשפחתי שלנו. המלון הוקם על ידי סבי וסבתי מצד האב ונוהל על ידי הוריי. לאחר שאבי מיקי נפטר בשנת 2001, אמי, אחיותיי ואני לקחנו את המושכות לניהול המלון. אין ספק שהכוח הנשי שולט, כך שלא הופתעתי כשגיליתי שאני בהריון עם בת".
כמה זמן חיכית לילדה הזו: "אפשר להגיד שלקחנו את הזמן, פיתחתי קריירה וטיילנו בעולם, עד שהחלטנו שהגיע זמננו. לא היה פשוט לעמוד איתנים מול השאלות 'נו, מתי ילדים?'. תמיד דמיינתי וקיוויתי לילדה ראשונה, אבל לא באמת אפשר לדמיין איך החיים משתנים עם תינוקת קטנה בבית".
כמה גאה להציג את מיכאלה כביכורים: "מיכאלה הכניסה המון אושר לחיינו, הן כבת ראשונה והן כנכדה ואחיינית ראשונה במשפחה שלי וגם של בעלי. היא ילדה חייכנית, סקרנית וחברותית. בחירת השם מבחינתי הייתה מאוד קלה. לאחר שאבי, מיכאל, נפטר היה ברור לי שאני אקרא לבת שלי מיכאלה".
מתנה לגיל 40
שם: לימור אוצ'רי- בן חיים.
גיל: 40.
אמא של: מיקה בת 10, עלמא בת 8 וקרני בן חודשיים.
מה עושה בחיים: מנהלת מרכז הצעירים בנהריה.
רקע: "אני עסוקה בעולם העשייה הציבורית ומרגישה שהגשמתי חלום. אני מאמינה במהפכות וביצענו בעיר פרויקטים מדהימים לקידום השכלה ותעסוקה ואירועי תרבות. המוח שלי כל הזמן חושב, גם בחופשת הלידה, שיהיה כמה שיותר מגניב, שייתן חשק לצעירים בעיר ועם הרבה סטייל. בעברי עבדתי כעורכת מקומונים, למדתי תסריטאות ויחסי ציבור. גרתי במרכז הארץ, וכשהחלטתי לחזור לגור בנהריה, חיפשתי את התפקיד שאתחבר אליו. אני מודה זה לקח זמן. מרכז צעירים עוסק בשיח של צמצום פערים, מרכז מול פריפריה. אני מאמינה שפריפריה זה מצב תודעתי, ויש הרבה דברים להביא לקהל. יש לנו מועדון חופשת לידה 'בקטקטון', שאבלה בו הרבה עכשיו. העבודה משאירה אותי מאד צעירה".
כמה זמן חיכית לילד הזה: "מי שמכיר אותי יודע, שאני מאד אוהבת את החיים, רוקרית בנשמה שחיה במסיבות, הופעות ואוהבת טיולים בחו"ל, אבל בגיל 40 אחרי שתי בנות, הרגיש לנו קצת ריק. כבת למשפחה ממוצא גיאורגי, אמא שלי התחתנה בגיל 16, ילדה אותי בגיל 17 ובגיל 40 כבר הפכה לסבתא. פתאום הפכתי לאמא בגיל שהיא כבר הייתה סבתא. אני מאמינה שזה משאיר אותה ואותי מאוד צעירות. יש המון אמהות שיולדות בגיל 40 ילד ראשון ויש שוני בין דורי. הורות בגיל 40, מאד שונה, זו חוויה מתקנת. כשהבנות נולדו, שינינו את כל אורח החיים שלנו ואילו עם קרני, הוא השתלב בתוך המשפחה. אנחנו משפחה מוסיקלית מאד, הבנות מנגנות וקרני גם מגלה עניין, בעיקר בוהה בתמונה של דויד בואי שתלויה אצלנו בסלון, הוא כל הזמן מחייך אליו. אני מודה שהיום אני לא אמא היסטרית, כפי שהייתי בעבר. שבוע אחרי הלידה כבר הייתי בהופעה של 'נקמת הטרקטור' כי חשתי צורך להתאוורר. לא הייתי מעיזה לעשות את זה עשור אחורה".
כמה את גאה להציג את הילד כביכורים: "אני גאה בטירוף. עמדתי במשימה של הריון שלישי, שלא היה קל בכלל. בחרתי לבטל את העצמאות שלי ולא להתעורר בקרוב ב- 11 בבוקר ביום שבת. אני מאמינה שקרני גם בחר בי. היה לי חלום שיהיה לי בן, ולא האמנתי שיהיה לי. אני מאד סקרנית לראות איך הוא יגדל ואני בטוחה שהוא יהיה מאד מפונק".
לידה בסלון
שם: שלומית הולצברג-חיים.
גיל: 35.
אמא של: גיא בן 8, רומי בת 5 ושיר בת חודש.
מגורים: קיבוץ לוחמי הגטאות.
מה עושה בחיים: דולה, מדריכת הנקה ומנחה סדנאות להורים ותינוקות.
רקע: "עד לפני שלוש שנים עסקתי בשיווק. בעקבות מערכת יחסים עסקית, החלטתי לעשות הסבה מקצועית. הבנתי שהשיח שלי עם כל אשה הוא על הריון, לידה והנקה, גם אם היא מנכ"לית בכירה. אחרי שעברתי קורס דולות, התאהבתי במקצוע משנייה לשנייה. הפכתי גם למדריכת הנקה ומדריכת יוגה לתינוקות, הפכתי להיות 'האני החדשה'".
כמה זמן חיכית לילדה הזו: "בשקיקה. שיר היא המודל שלי כדולה. אני מיישמת על עצמי ועליה את כל מה שלמדתי בשנים האחרונות, החל מלידה ביתית. ילדתי את שיר בבריכה שבעלי ניפח במרכז הסלון, כי הבנתי שזה מה שנכון לי. את ילדי הגדולים ילדתי בבית חולים, לא הייתה לי חוויה רעה, כל הלידות היו טבעיות, פשוט תפיסת העולם שלי השתנתה. נראה לי לא הגיוני לצאת ללדת מחוץ לבית. זה המקום הכי טבעי עם המקלחת שלי ולהיכנס אחרי הלידה למיטה שלי. מהיום שהפכתי להיות דולה, ידעתי שזה הכי נכון לי. החלטתי לא לצאת בהצהרות ולהתכונן, אלא לתת ללידה לעשות את שלה. הלידה החלה בחדר השינה ובאחת בלילה, כעבור שעתיים הגיחה שיר לעולם. בלידה ביתית מחויבת להיות מיילדת ויש בקרה עם מוניטור. הילדים שלי ישנו ולא התעוררו, רק כששמעו את הבכי של שיר. הייתה שמחה מאד גדולה בבית, הם נורא חיכו ללידה, ואם הם היו מתעוררים הם בוודאי היו חלק. לצערי, אין גבה שלא הורמה על התהליך של לידה בבית. התגובה הראשונה הייתה: 'איזה אמיצה'. אני מסבירה לאנשים שזה לא אומץ, אלא ידע. ידעתי מה אני עושה ומה הסיכונים וכמה ביטחון יש לי. כדולה אני תומכת באשה בזמן הצירים, אני לא עוזבת אותה לרגע. לפעמים לידה מתארכת גם 50 שעות. לשמחתי התחום מתפתח בצפון ויש מודעות גדולה. נוכחות הדולה מורידה הרבה מתח, גם המיילדות בבתי החולים וקופות החולים הבינו את השירות הנפלא של דולה ומשתתפות ב- 75 אחוזים מהעלות".
כמה את גאה להציג את הילדה כביכורים: "מאד. היא שיר החיים וילדת הביכורים שלי כדולה אני מקווה להניק אותה עד שהיא תגיד לי 'די'. יש לי תכלית פרטית לכל מה שלמדתי".
