בספרו "1984", מתאר ג'ורג' אוראוול את דיקטטורת המחשבות היוצרת מציאות משעבדת, שבה מחלחלת לראשם של הנתינים שפה הפוכה, וכך הם נאלצים להכיר בכך שחירות היא עבדות, שלום זה מלחמה, בורות היא נאורות והשקר הוא האמת. נזכרתי בספר המדהים הזה כאשר קראתי פוסט כעוס של יואב אליאסי, להלן הצל, ראפר שהפך לאושיית פייסבוק ימנית ברוטאלית ומתעתעת. כותב הצל, שנודע לו שבתערוכה שעורכים מדריכי הנוער העובד שסופר לו בפתח תקווה, הוצגו על הקירות דגלים נאציים. מן הראוי להסביר שזוהי תערוכה שנועדה להכשיר את מאות בני הנוער לקראת נסיעה למחנות ההשמדה בפולין, והמצג של דגלים נאציים נועד להסביר להם תהליך היסטורי.
הצל בעצם עושה תהליך הפוך. במקום לרומם ולפאר את אנשי הנוער העובד על תרומתם לחינוך ולשימור היסטורי, הוא הופך, במחי פוסט, את המציאות, ומאשים אותם בשימוש מוגזם ומופרז בסמלים נאצים פאשיסטיים.
אנחנו היום בתקופה קשה ומתעתעת, במיוחד שבה השקר הופך לאמת ולא כולם מסוגלים להבחין בכך. מכאן הדרך קצרה להבנה מוטעית שהנוער הנפלא והערכי הזה סוגד לסמלים נאציים. הרי כשהסיפור רץ ברשת באופן ויראלי לעיניהם של עשרות אלפים עוקבים, נוצרת אמת עובדתית חדשה, הפכפכה ומסוכנת והשקר הופך לאמת במחוזותינו.