החותרת הפאראלימפית מורן סמואל (35), זכתה השבוע במקום השני באליפות העולם בחתירה שהתקיימה בפלורידה, ארה"ב ומהיום היא סגנית אלופת העולם, לאחר שזכתה במדליית הכסף. סמואל זכתה באליפות העולם בשנת 2015 ובמדליה ארד נוספת באולימפיאדת ריו 2016. בשונה מתחרויות קודמות בהן התחרתה סמואל, במסלול של 1000 מטרים, הפעם היה זה מסלול של 2000 מטרים.
דרכה של סמואל בתחרות היוקרתית התחילה בחשש, לאחר שכל ציודה האישי נשאר בארץ. בתום מרתון, שיחות ותיאומים, הגיע הציוד וסמואל התפנתה להתכונן בראש שקט לתחרות.
את מקצה חצי הגמר סיימה סמואל במקום השני בזמן של 11:45.53 דקות והבטיחה את מקומה במקצה הגמר. היא המשיכה להפגין נוכחות של אלופה גם בגמר, כשהציגה כושר אישי מופלא ויכולת מצוינת וסיימה במקום השני בתוצאה של 11:14.17 דקות, אחרי החותרת הפאראלימפית מנורבגיה, שזכתה בזהב.
"זה אושר גדול עבורי לייצג את המדינה בכבוד ולחזור הביתה עם מדליה", אמרה סמואל, שלא הצליחה להסתיר את התרגשותה הרבה, "הגעתי לאליפות עם תואר אלופת העולם ובשאיפה לשמור עליו. משמח אותי לסיים גם כסגנית אלופת העולם. תמיד כיף לסיים תחרות בינלאומית עם מדליה. התחרות הייתה בתנאים לא פשוטים ועם רוחות חזקות, אבל נתתי את כל כולי עד לקו הסיום. המעבר ממסלול שאורכו 1000 מטרים למסלול של 2000 מטרים, הוא חדש עבורי ולוקח זמן להתרגל לכך. עכשיו יש לי מספיק זמן עד לאולימפיאדת טוקיו, כדי למצוא את הדרך הנכונה והטובה ביותר לעשות את זה. בינתיים, אני הולכת לחגוג".
סיפורה המופלא של סמואל (34), הוא מקור השראה לסיפור הצלחה בכל קנה מידה. סמואל, שהייתה כדורסלנית מצטיינת בקבוצת נירוסופט כרמיאל, הספיקה להשתתף במשחקי גביע אירופה ובנבחרת הנשים הצעירה של ישראל, שם נחשבה לאחת הכדורסלניות המצטיינות. את שירותה הצבאי עשתה כמדריכת אימון גופני בחיל האוויר. תכניותיה הספורטיביות נגדעו באחת, כשבגיל 24, החלה לסבול מהתפרצות מום מולד בכלי דם בעמוד השדרה והפכה למשותקת בפלג גופה התחתון. היא עברה שיקום ארוך בבית לוינשטיין, אך לא ויתרה על העיסוק בספורט והמשיכה לייצג את ישראל בתחרויות בינלאומיות ולהעניק השראה לנשים רבות במצבה. בראיון שהעניקה ל"צפון~1", תיארה את הרגעים הראשונים לאחר שעברה שבץ בעמוד השדרה, שהפך אותה מספורטאית מצטיינת לנכה בפלג גופה התחתון. "מהרגע הראשון שזה קרה, ידעתי שאני לא יכולה לשנות את זה, אבל החלטתי שאני אשלוט בחיים שלי. לא נכנסתי לדיכאון ולא התעסקתי בשאלה למה דווקא אני".
לאחר תקופת שיקום השלימה סמואל את לימודיה האקדמיים ובתוך כך סייעה להקמתה מחדש של נבחרת הנשים של ישראל בכדורסל, הפעם בכיסאות גלגלים. מפגש עם מנהלת פרויקטים בעמותה לקידום ספורט הנשים בישראל "אתנה" לימור גולדברג, הוביל אותה לענף החתירה.
"לימור היא זו ששכנעה אותי לעבור לחתירה", אמרה סמואל. "היא הייתה זו גם שעודדה אותי ותמכה בי לאורך כל הדרך. כדורסל זה הלב שלי, אבל אני שמחה שבחרתי בענף החתירה ומאושרת מהעובדה שאני מגיעה להישגים".
סמואל החלה את דרכה בענף החתירה הפאראלימפית במרכז דניאל לחתירה בשנת 2010. "העובדה שהייתי ספורטאית כל החיים, חישלה אותי להתמודד עם קשיים ולהתגבר עליהם. מטבעי, אני אופטימית חסרת תקנה ואיכשהו תמיד רואה את הטוב בחיים. גם כשהגורל מתעתע, אני מתמקחת ממנו ומושכת אותו לצד החיובי".
