ביום חמישי האחרון התקיים אירוע הפרידה מאדית אבוד, מי שבמשך כמעט שלושה עשורים עמדה בראש הסניף המקומי של ארגון הנשים הגדול בארץ ובעולם נעמ"ת.
אבוד נולדה ב- 1952 בצ'ילה למשפחת רפפורט, בת זקונים הרביעית, להוריה אנה וקרלוס. אחיותיה דינה ומירטה עלו אף הן, ואחות הבכורה ורה , נותרה בצ'ילה עם משפחתה.
בילדותה הייתה רקדנית בלט, למדה בבית ספר יסודי יהודי. בתיכון עברה ללמוד בבית הספר העירוני. מימי ילדותה הייתה מחוברת לרעיון הציוני , הייתה חברה בתנועת הנוער בית"ר. בגיל 15 הכירה את מי שיהפוך לבן זוגה , עד היום בן- ציון אבוד, בפיה וחבריהם בני. היום הם הורים לשלושה בנים וסבים לתשעה נכדים.
בשנת 1970 נשאו השניים, כשהייתה בחודש השישי להריון החליטו לעלות לישראל. כנהוג באותם ימים, חודש שלם הפליגו באנייה הגיעו לישראל בינואר 1971, היישר לכרמיאל, חודש לאחר מכן נולד הבן הבכור אילן.
מהר מאוד ועם מעט עברית החלה לעבוד בנעמ"ת כמטפלת מעון. בהמשך התקדמה לתפקיד אחראית כיתה , הלאה הפכה למנהלת מעון . במקביל נבחרה על ידי חברותיה לעבודה ליו"ר ועד העובדות . בספטמבר 1989 לאחר בחירתה של שולה כהן לתפקיד מזכירת מועצת הפועלים (היום התפקיד הוא יו"ר מרחב) הציעה לה זו תפקיד של רכזת איגוד מקצועי האחראית על הטיפול בעובדת השכירה.ב- 1994 התמודדה על תפקיד יו"ר נעמ"ת כרמיאל, כשהיא גוברת על היו"ר הוותיקה רחל תירוש.
עם כניסתה לתפקיד, היה צורך בארגון מחדש, כך שאחת המשימות הראשונות הייתה סגירת שלושה מעונות יום בשכונות שהתרוקנו מזוגות צעירים עם נדידתם מערבה לשכונות החדשות. בהמשך היא תפתח חמישה מעונות, חדישים מאובזרים בשכונות החדשות, כדי לתת מענה למשפחות הרבות שנדדו מהשכונות הוותיקות או הגיעו לעיר.
האם חל שינוי במעורבות נשים לאורח השנים?
"הנשים הכרמיאליות שהצטרפו לנעמ"ת, לפעילות היו מכל הקשת החברתית, כך בעצם זה גם היום, צעירות, גמלאיות, דתיות, חילוניות. אחת המשימות הראשונות שעמדו לנגד עיני היו זכויות האישה".
ראוי לציין כי מדובר בתקופה של טרום אינטרנט, פייסבוק, טלפונים ניידים ושאר אמצעי התקשורת העומדים לרשות הנשים היום, באמצעותם, רובנו מתעדכנות, יודעות, מתחברות, מתייעצות, משתפות מקבלות טונות של מידע, פונות לקבלת יעוץ ועזרה.
איך זה עבד אז?
"רוב הנשים כלל לא היו מודעות לזכויותיהן בכל התחומים. קיימנו סדנאות ומפגשים בהם הארנו את עיניהם, ובהמשך במידת הצורך ליווינו נשים שהיו זקוקות לתמיכה, אני מדברת על ליווי רגשי, הפניה לגורמי מקצוע אבל גם ליווי פיזי על פי הצורך."
מה היו הבעיות בשנות ה-90?
"אלו היו ימים של עליה גדולה ממדינות ברית המועצות לשעבר, משפחות רבות הגיעו לעיר, אך בשל התנאים, התגוררו בדירה אחת שלושה דורות מה שיצר מתח ובעיות קשות בעיקר בין הזוג הגרעיני להורים המבוגרים שנאלצו לגור יחד עם ילדיהם ונכדיהם. רבות מן הנשים שהגיעו היו במצוקה של סיר הלחץ שנוצר כתוצאה מכך".
בכל זאת לא היו אלו הבעיות היחידות, היעדר אמצעי תקשורת יצר מצב של חוסר מידע בסיסי, כזה שהיום נראה לכל אחת מאתנו טריוויאלי לחלוטין, היה אז משהו שלא ניתן היה לדעת עליו אלא אם הנשים פנו לעזרה והתייעצות.
שיקום ועזרה
"הגיעה אליי אישה בתפקיד בכיר בעיר, ובפיה הודעה כי ברצונה להתגרש שכן בעלה בוגד בה. כאשר התחלנו לבדוק את המצב על מנת לסייע לה בפרטים הטכניים של תשלומים, הוצאת צ'קים , חתימה עליהם, ניהול חשבון בנק, ועוד מתברר שהיא לא יידעה אפילו לחתום על צ'ק. אין לה מושג מה קורה בחשבון הבנק שלה וספק אם הייתה לה גישה לכל המידע. את כל הטיפול בעניינים אלו לקח הבעל על עצמו תוך שהוא פוטר אותה מעיסוק בהם, מה שהתפרש עבורה כרצון לסייע ולהפחית ממנה את נטל העיסוק בעניינים אלו. אך מהר מאוד התברר כי האישה החזקה והמוכשרת הזאת , בעצם הייתה נתונה במשך כל השנים הללו לאלימות כלכלית, בהמשך התברר שגם לאלימות מילולית, אך האישה כלל לא הייתה מודעת לעובדות הללו. מה שהיום נראה כטבעי לחלוטין להבין שלא רק מכות הן אלימות, באותה תקופה לא הייתה לכך כל מודעות. ברוב המקרים האישה לא ידעה שהיא נתונה במסכת של אלימות כלשהי.
כאן נכנסה נעמ"ת, כשמסבירים לאישה שהעזרה לה היא זקוקה אינה רק בייעוץ משפטי לגירושין אלא הרבה מעבר לכך, גם לתמיכה נפשית , שיקום ועזרה בפעולות שנראות מובנות היום. בנוסף הופנתה לטיפול במחלקה העוסקת במניעת אלימות במשפחה במינהל לשירותים חברתיים.
הדפוס של אלימות שאינה פיזית, מוכר היום הרבה יותר, שכן מרבים לדבר עליו באמצעי התקשורת, קיימת מודעות רבה בהרבה אך בעבר ברוב המקרים האישה לא הייתה מודעות לכך שהיא נתונה לאלימות כאשר לא הייתה זו פיזית".
האם מגיעים גם גברים לקבלת ייעוץ?
"אין לנו מנדט לטפל בגברים. כאשר מגיע גבר בבקשה לקבלת ייעוץ או סעד אחר אנחנו מפנות אותם לעמותה המטפלת בגברים".
האם יש עלייה בפניות בנושא אלימות במשפח?
"אחד הנושאים הכאובים הוא נושא ההטרדות המיניות, בעיקר במקומות עבודה. האישה מפחדת להתלונן מחשש לתגובת הבעל, הבן, וכו', שמא יתלקח לעימות אלים, או פן תואשם היא בעצמה כאשמה במה שקרה. זו הסיבה שברוב המקרים הנשים נמנעות מהגשת תלונה במשטרה".
אדית מסבירה: "כשאני רואה שזה מה שהאישה רוצה, שמישהו יטפל בתופעה, שההטרדות תפסקנה, כי הן זקוקות למקום העבודה, אני נכנסת לתמונה. אנחנו מדברות עם המנהלים של העסק או מנהלי משאבי אנוש, מנסות להגיע אתם להדברות כך שלצד השתקת הנושא ואי הגשת תלונה במשטרה אנחנו דורשות שההטרדה תפסק לאלתר ובמקביל מגיעות עמם להסכמה על פיטורין מרצון של העובדת, בתמורה לפיצויים מוגדלים ותקופת הסתגלות עד אשר תמצא עבודה חלופית, לדוגמה".
"אבוד נזכרת באותה עובדת שהגיעה אליה, בחורה שעבדה כשוטפת כלים בבית אוכל, היה מגיע האחראי או הבעלים , נעמד מאחוריה ומתחיל להשתפשף עד שבא על סיפוקו, כאשר היא עובדת ואינה יכולה להגיב, קופאת מפחד. לבעלה לא יכלה לספר שכן חששה מאלימות שהייתה עלולה להתלקח בהתחשב באפיו. "אנחנו בנעמ"ת ליווינו אותה עד לפתרון הטוב ביותר עבורה מבלי שתפגע, ליווינו אתה יד ביד.
"היום בזכות החקיקה ואמצעי התקשורת, קיימת מודעות גדולה יותר לנושא הטרדות ולכן מספר הפניות גדול באופן ניכר, לא רק בשל גידול האוכלוסייה אלא שנשים היום יודעות הרבה יותר והן אינן מהססות להתלונן או לפנות לעזרה".
עד כמה תלונות בנושא הטרדות שכיחות במגזר הערבי והדרוזי?
מזה כעשר שנים חל מפנה גם בפניות לקבלת סיוע בנושא אלימות במשפחה, מהמגזר הערבי , הדרוזי ובכלל. המעניין הוא שחלק גדול מאותן פניות מגיעות מבני משפחה, לרוב אביה של האישה המוכה על ידי הבעל, מגיע לסייע למצוא פתרון עבור בתו לדוגמה. אך לא רק גם בקרב העולים והוותיקים התופעה קיימת כאשר האם או האב מגיעים לבקש סעד עבור בתם המוכה.
בנעמ"ת פועל ייעוץ משפטי, מה תפקידו?
הייעוץ המשפטי שלנו נותן הדרכה ראשונית, על זכויותיהן וחובותיהן, במקרה של גירושין, מידע כגון זכויות על הרכוש, ילדים וכו'. כל זאת במחיר סמלי . זהו נושא שלא מובן מאליו. אדית נזכרת במקרה מובהק בו הגיעה אישה תושבת אחד היישובים במועצה האזורית משגב, עורכת דין במקצועה, בהליכי גירושין מבן זוגה אף הוא עורך דין, השניים כתבו את ההסכם יחדיו. בכל זאת החליטה האישה להביא את ההסכם לבדיקה בנעמ"ת , או אז התברר לה כי נפלו פגמים רבים וההסכם כלל אינו לטובתה כי אם ההיפך.
יחד עם זאת נעמ"ת אינה מייצגת את הפונות בבתי משפט אך דואגת לאחר הייעוץ להפנות לעורכי דין המתמחים בנושא ומוכנים לייצג את הפונות במחירים נמוכים ולעתים אף פרו בונו .
פורשת לגמלאות
אחרי ארבעים שנה במערכת של נעמ"ת החליטה אבוד לפרוש לגמלאות , לאחר שבמסגרת תפקידה פיתחה רבות את נעמ"ת, הקימה מעונות, גייסה תרומות מחו"ל, הקימה לשכה משפטית לנשים, הקימה את מרכז בריאות האישה וגייסה תרומה להכפלת המבנה של המרכז הקהילתי של הארגון.
בשנים שלאחר בחירתה עסקה בפיתוח נעמ"ת במרחב, חיזוק המרכז הקהילתי, פיתוח מעונות יום, השתלמויות, סדנאות לנשים, שיתוף פעולה יהודי ערבי, פיתוח של מרכז לייעוץ משפטי לנשים, פעילות חוגים והכל תוך רשת ענפה של שיתופי פעולה עם כל הגורמים בעיר ומחוצה לה. בזכות כל אלו קנתה לה שם של יושבת ראש מהשורה הראשה שביניהן. אבוד חיזקה את מעמד נעמת כתנועת הנשים המובילה בכרמיאל והאזור בפרויקטים שונים. בימים אלו היא עוסקת בהקמת מרכז בריאות לאישה והרחבת בניין המרכז הקהילתי שאמור להכפיל כמעט את שטחו.
מסבירה אבוד: "גולת הכותרת היא היכולת לבצע שיתופי פעולה פנים עירוניים ועם תורמים על מנת להגדיל ולפתח את הפעילות לרווחת תושבות ותושבי כרמיאל והאזור.כך הצלחתי להקים בתקופת כהונתי חמישה מעונות יום חדשים, להקים מרכז לבריאות האישה ולהכפיל את גודלו ופעילותו של המרכז הקהילתי של נעמת".
אבוד נחשבת למוערכת מאוד במסגרת הנהלת נעמ"ת הכלל ארצית ובמוסדות מפלגת העבודה וסיבות רבות לכך נעוצות בפעילותה הענפה . כתושבת כרמיאל, , אין ספק כי אבוד נחשבת לאחת מהנשים הבולטות והמשפיעות בעיר, היא דוגמא ומופת לנשים שהתחילו את דרכן המקצועית למטה והגיעו עד למעלה, בזכות עבודה קשה ומיצוי היכולות. בשנת 2014 זכתה אבוד בתואר יקירת ה~50 לעיר, כשקיבלה אות הוקרה על פועלה במשך כל השנים.
בין הנושאים הנמצאים על סדר היום של נעמ"ת, מלבד לניהול מעונות היום, נמצאים גם פיתוח פעילות קהילתית חוגים, סדנאות, הרצאות יעוץ משפטי, הדרכות, עיסוק בנושא הטרדות מיניות, הקמת קבוצות חברתיות לגמלאיות, מתן שירותים והגברת מודעות בנושא בריאות האישה בתחומים שונים, ימי הדרכה, שותפות במאבקים ארציים לקידום מעמד האישה, טיפול בנושא המשפחה.
"אחרי שנים רבות של עשייה במגזר הציבורי אני לוקחת לי פסק זמן לנוח ולהתפנות למשפחתי, לילדי ולנכדי. אקח לי מספר חודשים חופשה ואז אחליט מה לעשות בהמשך".
