"ההחלטה של המדינה מונעת מדעות קדומות"

פוסט שכתב בשבוע שעבר אבי בוימן מרמת פולג הפך לוויראלי וגרר עשרות תגובות ומאות לייקים. "ליגאל עמיר מותר, לראשי פשע מותר, לנרקומנים מותר, לבן שלי אסור לאמץ ילדים בגלל שאלוהים ברא אותו הומו. אני נלחם עד שגם הבן שלי יוכל לאמץ ילדים. אני מקנא בילד שיהיה הבן שלו. כל המשפחה תומכת ומחזקת את גל בהפגנה בתל אביב היום. בושה למדינה, אין להם אלוהים".

כל בני משפחת בוימן הצטרפו בשבוע שעבר לגל להפגנה של הקהילה הלהט"בית בתל אביב נגד החלטת המדינה לפסול אפשרות של אימוץ ילדים על ידי בני זוג חד מיניים.

גל, 24, השלישי מארבעת ילדיהם של אבי ומור בוימן, למד בתיכון אלדד ושירת כמפקד חובשים ומדריך בבה"ד 10. לאחר השחרור עבד שנה כדייל באל על ויצא  לטיול של חצי שנה במזרח הרחוק, ויטנאם, לאוס והודו. בשנה הקרובה יחל את ללמוד מדעי המדינה ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. "התרגשתי מכך שכל המשפחה שלי ליוותה אותי להפגנה. אני מכיר חברים בקהילה שהמשפחות שלהם לא תומכות בהם", הוא אומר.

גל סבור כי החלטת המדינה נובעת מדעות קדומות. "הנימוק של משרד הרווחה הוא שהחיים במשפחה חד מינית יכולים להעמיס על הילד המאומץ תחושה של חריגות ומטען רגשי נוסף. נראה לי כי שההחלטה של המדינה מונעת פחות משיקולים מקצועיים ויותר מדעות קדומות של אנשי משרד הרווחה. חוות דעת של הפסיכולוגים הייתה בעד אימוץ. ההפגנה היא קול זעקה של חברי הקהילה ובני המשפחות על כך שהמדינה לא רואה אותנו כשווי זכויות למשפחה רגילה. התפיסה הזו יוצרת תסיסה בקהילה".

גל לא מתכוון לוותר על חוויית ההורות. "אני רואה את עצמי אבא למספר ילדים.

נולדתי להיות אבא ואני אוהב ילדים. אני בא ממשפחה גדולה יחסית במונחים חילוניים, כולנו אוהבים ילדים".

אמא תמיד ידעה

גל ידע בגיל צעיר שהוא שונה מילדים אחרים. "תמיד ידעתי שאני נמשך לבני המין שלי, אבל הכחשתי. המסע האמיתי שלי התחיל בגיל ההתבגרות, אז הבנתי שאני צריך ללמוד לקבל את עצמי: להחליף את המילים 'למה נולדתי הומו' ל'איזה מזל שנולדתי הומו'. בגיל 17 הפנמתי שאני לא חריג וכמה חודשים לפני הצבא יצאתי מהארון".

גל מספר כי אמו, מור, תמיד ידעה. "אמא אמרה לי רק לאחרונה שהיא תמיד ידעה. אבא לא ראה משהו מוזר בהתנהגות שלי, אבל כשהייתי בן 18 משהו הוביל אותו לברר את זה. לפני הגיוס נסעתי לברלין עם שתי ידידות. אבא נכנס לפייסבוק שלי וראה שם שיחה ביני ובין גבר שבה סיפרתי שאני בארון. הוא סיפר לאמא ולאחים שלי, וכשחזרתי מהטיול אחותי, שכבר ידעה, סיפרה לי שאבא יודע. כשחזרתי הביתה אבא נכנס לחדר, חיבק אותי ואמר: 'לא משנה מה אתה אוהב, תדע לך שאני אוהב אותך'. הקבלה של המשפחה הייתה שלמה, לא הרגשתי שמץ של דחייה, ואחרי שאבא פרסם את הפוסט בפייסבוק התמלאתי גאווה במשפחה שלי".

גל שלא חי בתוך הארון כבוגר, מבין את התחושה הקשה. "זה מזעזע. כשמישהו בארון הוא לא יודע איך יקבלו אותו. הוא קולט מהסביבה, מהחברים, רמזים ולא יודע מה הקרובים לו יגידו כשייוודע להם. הוא שומע שמשתמשים במילה 'הומו' כמילת גנאי, ומבין שעדיף לו להישאר בארון. חשוב לי להגיד לאנשים: כשאתם משתמשים ב'הומו' כקללה, קחו בחשבון שאולי הומו שומע את זה וחש דחייה מהסביבה".

איך הסביבה קיבלה אותך?
"אני גדלתי בפולג, סביבה חילונית ליברלית, ועדיין חשתי שמשדרים לי 'תישאר בארון'. זו הסיבה שאני רואה צורך ממשי לקיים הסברה על הקהילה הגאה. לסטרייטים אני אומר: 'אין דבר נורמלי וטבעי מזה, והמילים שלכם יכולות להרוג כמו כדורים באקדח'. לחברים שנמצאים בארון אני אומר: אל תפחדו, המצב משתפר. הארון הוא אסון, גם אם אחרי שיצאתם ממנו אתם מרגישים שהעולם חרב עליכם. כשמספרים את הסוד החיים משתפרים, יוצאים מחושך לאור".

מה לדעתך יהיו תוצאות המאבק הנוכחי?
"אני מניח שהמאבק הזה יניב פירות. בשנים האחרונות הקהילה עברה שינויים גדולים. יש קבלה בציבור, יש כל מיני סוגי משפחות באוכלוסייה, הנושא כבר לא נחשב טאבו".

אפליה שמעוגנת בחוק

אז למה כל כך חשוב לכם לאמץ בארץ?
"המדינה מתהדרת ומתפארת בקהילה הישראלית הגאה ובזכויותיה על כל במה בינלאומית, אך כשזה מגיע למבחן התוצאה, הדרך לשוויון זכויות עוד רחוקה. בעיניי, מדינה הרואה עצמה כדמוקרטיה ליברלית חייבת למנוע כל אפליה, על אחת כמה וכמה אפליה שמעוגנת בחוק. בעיני, אם דעת המומחים בנושא לא מצביעה על בעיה מהותית באימוץ ילדים על ידי הורים חד מיניים, יש להתיר זאת".

מה החלום שלך?

"שיום אחד יהיה בנתניה מצעד גאווה, בעל אופי מחאתי כמו כל המצעדים ברחבי הארץ. המצעד בתל אביב דומה באופיו למצעדים ברחבי העולם ואני מניח שכזה לא יהיה כאן".