לימור כרסנטי סימנה לעצמה יעד, והיא לא מתכוונת לתת לאף אחד ולשום דבר – רעשי רקע, היא קוראת לזה – להפריע לה או לעצור בעדה. היא לא מתגוררת בקריות, אבל מוכרת בהן היטב כמי שהייתה במשך שנים רכילאית בעיתון מקומי. היום, אם תשאלו אותה, היא תגיד שהיא בפאזה אחרת לגמרי.
היא מתגוררת בחיפה, בה נולדה לפני 46 שנה לרבקה וויקטור פנחס, אמה דור שביעי בארץ, אביה ז"ל מסוריה, בת זקונים במשפחה של חמישה ילדים. היא אמא של דיוויד, 19, מפקד בהדרכה בפלמ"חים, מנישואיה למעצב השיער איציק כרסנטי.
אחרי ילדות והתבגרות די שגרתית בעיר הכרמל ואחרי שירות צבאי בחיל האוויר, עבדה במשך שבע שנים כמנהלת שיווק במכללה למינהל. במסגרת עבודתה חרשה את הארץ לאורכה ולרוחבה, עד שהרגישה שמיצתה. שלושה חודשים ישבה בבית וציירה, אבסטרקט בעיקר, ואז הגיע הטלפון. אשת היח"צ, כרמל שבתאי, התקשרה ואמרה לה שבעיתון "ערי המפרץ" (היום "ידיעות המפרץ") מחפשים רכילאית. "הרכילאית שלהם אז הייתה ורדית זוהר (מהצמד רפי וורדית – מ"ג), והיא יצאה לחופשת לידה. אמרתי לה 'מה לי ולזה', ולא יודעת איך, מצאתי את עצמי מגיעה לשם. אמרתי לעורך: 'אין לי שום ידע בתחום, בחיים לא כתבתי אייטם'. הוא אמר לי 'לא חשוב, הנה החדר שלך, שבי ותכתבי'".
בתקופה ההיא כבר הייתה נשואה לאיציק כרסנטי. הוא מעצב שיער חיפאי מוביל, היא יפהפייה אמיתית, זוג מרשים ונוצץ, סלבס של השנים ההן, ופתאום מצאה את עצמה עוברת מהצד המסוקר בכל מדורי הרכילות לצד המסקר. בכל זאת, היא לקחה על עצמה את התפקיד, יצאה לדרך ודי נהנתה, אלא שאז תמו שלושת חודשי חופשת הלידה של זוהר, והיא נאלצה לסיים את עבודתה.
אבל לגורל חוקים משלו, והוא זימן מה שזימן. עוד באותו היום, בדרכה חזרה לביתה, צלצל הטלפון. על הקו היה שרון גל, אז עורך "זמן חיפה" של מעריב, שדווקא שמח שהיא סיימה את עבודתה במקומון האחר. "הוא התקשר, אמר לי שהם מחפשים רכילאית, קבענו פגישת עבודה והתחלתי לעבוד שם".
בינתיים, הנישואים לכרסנטי עלו על שרטון אחרי תשע שנים וילד משותף, החבילה התפרקה, ובמשך כמה חודשים ניהלה מערכת יחסים עם שרון גל. מערכת יחסים נוספת של 13 שנה הייתה לה עם ד"ר רונן פורת, רופא שיניים. הם מעולם לא התחתנו, ולאחרונה גם החבילה הזו פורקה.
מאז הגירושים מאיציק כרסנטי, יחסיהם ידעו עליות ומורדות. "כרגע, אנחנו ביחסים מצוינים. אני מפרגנת לו, מסייעת לו בכל מה שקשור ליח"צ של המספרה שלו, ובשנה שעברה כשהיה באח הגדול ניהלתי לו את כל הקמפיין. יש לנו ילד משותף וחשוב לשמור על יחסים טובים".
יורם זק רדף אחרי
אחרי שנה ב"זמן חיפה", כששרון גל עזב את העיתון לטובת ההצעה שקיבל מערוץ 10, הגיעה שוב ההצעה מ"ערי המפרץ", הפעם היא חזרה לשם כעיתונאית מן השורה, כתבה כתבות מגזין ואת מדורי הרכילות של כל העיתונים בחיפה והצפון.
מדורי הרכילות שלה, היא מודה בפה מלא, היו נשכניים וכן, היא מודה, גם צהובים. על השאלה אם אין בה חרטה על כך שאולי פגעה במושאי כתיבתה, היא משיבה: "המדור היה תולדה של מה שביקשו ממני. רצו שאהיה סוג של 'השטן לובשת פראדה'. זה היה מדור דורסני. הצבתי לאנשים מראה מול הפנים. אני לא מתחרטת על כלום, עשיתי את עבודתי. יחד עם זאת, היום, כשאני בצד השני של המתרס, לא הייתי חוזרת על זה שוב. היום, אני במקום אחר. התקרבתי קצת לנשמה שלי. ללכת רכיל זה נורא בעיניי. אני אדם אחר. אז, התאבדתי על המדור, והוא באמת עשה הדים וגלים, אבל גם אם הייתי חוזרת היום לגיל 20, לא הייתי מתקרבת לשום סוג של רכילות".
והיא יודעת על מה היא מדברת. מאז שאיציק כרסנטי נכנס לאח הגדול בעונה הקודמת ושרון גל בעונה הנוכחית, מדורי הרכילות הארציים לא פוסחים גם עליה. "אם הייתי מתייחסת לכל מה שכותבים עליי, הייתה פה טרגדיה. פותחת מאקו – כתוב, פותחת מעריב – כתוב. אני קוראת, מגחכת, לפעמים מתרגשת, מבינה את הצורך של הכתב בצהוב, את הצורך שלו למלא את האתר במשהו צבעוני. אני מודה. אני לא אישה קונבנציונאלית, אני לא מאלה שיבואו הביתה, יטגנו את השניצל ויהיו מאושרות".
היא מאששת את הידיעה כי היו אליה פניות חוזרות ונשנות מהפקת האח הגדול להיכנס לבית. "יורם זק רדף אחרי ברמות היסטריות. רצה שאכנס עם הדיירים החדשים העונה. ברגע האחרון, חזרתי בי. כנראה, רצה לעשות בלגן. אני שמחה שלא נכנסתי".
לפני כשנתיים וחצי, ביצעה כרסנטי תפנית חדה בעיסוקה, כשמהצד הנשכני עברה לצד המפרגן. היא פתחה, תחילה בביתה, משרד יחסי ציבור. "הרי מה צריך לזה? לפטופ, ראש יצירתי וחשיבה מחוץ לקופסה. היה חשוב לי להביא משהו אחר, ואז החלטתי ללכת על הניו מדיה, כל הפלטפורמות החברתיות, אינסטגרם, פייסבוק, לינקדין. החלטתי שאני אהיה ג. יפית בגרסה יותר מתקדמת בתחום הדיגיטל. אני לא מביאה את יחסי הציבור הרגילים, חשוב לי לייצג גופים מתוך יושרה, מתוך כבוד לזולת, לא עוד קומוניקטים יבשים אלא קמפיינים יצירתיים, אני באה עם אמת אחרת, כדי לבדל את עצמי מאחרים. אני לא עוצרת באדום. בוררת את הלקוחות שלי. בגלל הנכונות שלי לעבוד עבור לקוח 24 שעות ביממה, אני רוצה לבחור על מי אני רוצה להתאבד".
קנאה וחוסר פרגון
בחצי השנה האחרונה עובדת כרסנטי במשרדה המעוצב בקפידה במרכז פנורמה בחיפה. ברשותה כבר אוסף מרשים של לקוחות, ביניהם: מרכז פנורמה, אופטיקה שפי, מתחם I-WAY בצומת קרית אתא, קסטיאל AS IS, הגלריה מישל'ס פרניצ'ר ועוד. לצידה עובדת מירי אברהם, אותה היא מגדירה "עוזרת הקברניט".
את הדרך החדשה, שבחרה ללכת בה, היא אומרת, מלווים כל העת רעשי רקע, וכשהיא מתבקשת להסביר, היא אומרת: "בעיקר קנאה וחוסר פרגון". את הקנאה, כהגדרתה, היא מחלקת לשניים. "יש קנאה ברוכה, הנובעת מהרצון להיות טובים יותר, מהרצון להשיג יותר בתחרות, ויש קנאה לא נעימה, והיא של אנשים שרוצים להיראות כמוך, להעיר הערות. אבל אני לא נכנעת לתכתיבים או למריבות. אני הולכת עם האמת שלי. עושה את מה שאני עושה הכי טוב. קיבלתי את הכלים מאלוהים. אני לא נגררת לזה, אני שמה לעצמי מראה מול העיניים, אני יודעת לשפוט את עצמי מול המראה לבדי".
היא עובדת מסביב לשעון, אולם 46 שנותיה לא ניכרות עליה. היא יפהפייה בדיוק כמו שהייתה לפני יותר משני עשורים, כשפגשה את איציק כרסנטי בחוף הקאמל. על השאלה מהי אישה חזקה בעיניה, יש לה משנה סדורה. "נשים הן כוח עצום. כל אחת בנפרד ובצוות. התפקיד שלנו, הנשים, הוא לשנות את תפישת העולם הגברית של רק כוח ועוצמה. אנחנו מביאות גם את הרוך והחמלה. לנשים יש יכולת ניהול מצוינת. אנחנו נתקלות בחומות גבוהות בדרך, ואז מתעוררות בוקר אחד ומדלגות מעל החומה בלי סולם ופורצות גבולות. אני אגיע למקום שאני רוצה להגיע אליו, לא אכנע לתכתיבים".
ואיפה תהיה לימור כרסנטי בעוד, נניח, חמש שנים?
"יהיה לי משרד מאוד גדול, גם בתל אביב. חיפה תישאר הבית. יהיו לי המון עובדים שייתנו מענה ללא מעט חברות וגופים מרכזיים במשק".
כרגע, היא לא בזוגיות, לא מעט בגלל העבודה. "התחתנתי עם הקריירה. מוטלת עליי המון אחריות כלפי אנשים שמאמינים בי, אבל אני לא פוסלת זוגיות, והיא תהיה ממש בקרוב. אני בן אדם זוגי שמשקיע את כל-כולו בזוגיות. כרגע, אני מתרגלת עצמאות".
