ח"כ עופר שלח הוציא לאחרונה את "האומץ לנצח", ספר עיון בנושאי ביטחון, שחובה על כל אזרח לקרוא כדי להפנים את הסיטואציה שבה אנו נמצאים.
בגדול שלח טוען שגם במלחמת לבנון השנייה וגם במבצע צוק איתן, לצה"ל לא הייתה תוכנית סדורה לגבי המצב שנכפה עליו, ולמעשה הצבא נגרר בעקבות המאורעות ולא הכתיב את סדר היום הביטחוני. בין השאר מצטט שלח את החכם הסיני סון טסו, שאמר: "אם יודע אתה את האויב, אל לך לחשוש ממאה קרבות, אם יודע אתה את עצמך ולא את האויב, על כל ניצחון תנחל גם מפלה, ואם אינך יודע לא את עצמך ולא את האויב, תובס בקרב".
שלח סבור כי למרות יתרון טכנולוגי עצום והוצאות כספיות אדירות, הדרג המדיני, בניגוד לימי בן גוריון, אין לו דרך אסטרטגית והוא בורח מהאתגר המונח לפניו, להנחות לצה"ל תפיסת עולם אסטרטגית חדשה, על כל המשתמע מכך.
הספר מעורר מחשבה משום שבלי הבנת שדה הקרב העתידי ושינוי תפיסה צבאית ומדינית כאחד, ייגזר עלינו סבב נוסף גם בצפון וגם בדרום, עם חמאס וחיזבאללה, ללא פתרון לטווח ארוך.
הספר מעורר דאגה בליבו של הקורא הסביר שאיננו מומחה לביטחון, משום שהוא מלמד, שכמו בדיור וכמו בביטחון הפנים, הכדור הוא במגרש המדיני והסיסמא "תנו לצה"ל לנצח", איננה בהכרח התלהמות מילולית, אלא קריאה לחשיבה מחדש, איך מנצלים יותר נכון את מכונת המלחמה המשומנת שיש למדינת ישראל.
ואם נחזור לחכם הסיני, אני מעריך שהמודיעין הישראלי מכיר את האויב הרבה יותר משהוא מכיר את החברה הישראלית, ופה שורש הבעיה.
שקשוקה חריפה
בעל חברה פרטית יכול לשלם למנכ"ל שלו איזה סכום שהוא רוצה. כאשר מדובר בחברה ציבורית, הסיפור שונה לחלוטין. כאשר מנכ"לי הבנקים מקבלים כ-15 אלף שקלים נטו ליום, זוהי שערורייה ציבורית, בעוד 60 אחוז מהשכירים במשק מרוויחים בחודש פחות מחצי הסכום, וזאת בלי קשר בין השכר המופלג לבין הביצועים שלהם.
ניר גלעד, המנכ"ל לשעבר של האחים עופר במפעלי ים המלח, קיבל ב-8 שנות עבודה כ-140 מיליון שקלים. חישוב השכר לפי יום מעלה שהאיש הרוויח כ-25 אלף שקלים ביום, או אם תרצו 2500 שקלים לשעת עבודה, בהנחה שמנכ"ל עובד כ-10 שעות ביום.
אז מה המיוחד אצל ניר גלעד? המיוחד הוא, כנראה, הקשר הגורדי בין הון לשלטון. גלעד היה פקיד בכיר באוצר ומשם צנח כתפוח בשל ועסיסי לידי האחים עופר. מה הוא נתן לאחים? אולי אפשרות לא לשלם מיסים על אוצרות הטבע של מדינת ישראל, אולי חיסכון של מיליארד או שני מיליארד שקלים. ייתכן וגלעד הרוויח ביושר את משכורתו האסטרונומית, אבל מי ששילם בסופו של דבר את הכסף זה הציבור הישראלי, ופה מתחילה שיטת השקשוקה שעליה סיפר בהרחבה עורך הדין רם כספי בסרט המפורסם. הקומבינה עובדת שעות נוספות על חשבון הציבור העמל בישראל.
עכשיו ניר גלעד בחוץ, הוא עשה את שלו, גם לאחים עופר וגם לביתו שלו, והציבור, כמו בשיר של שלום חנוך, הציבור מטומטם, כולל אנוכי, ולכן הציבור ישלם.
