אין ספק שגיבור השבוע בתקשורת הוא ח"כ מיקי זוהר מהליכוד, שמבקש להכיל חוקי כפייה דתית על אוכלוסייה גדולה במדינת ישראל. מעל כל דוכן ואולפן טלוויזיה, הוא דוחף את האג'נדה שלו, אג'נדה מסוכנת שתגרום רק נזק לרקמת היחסים שבין חילוניים ודתיים בארץ. אבל מה אכפת למיקי זוהר. הוא מקדם את עצמו, לומד ממוריו הבוגרים, מקוסמים דוגמת השרה מירי רגב. לא חשוב מה תעשה, חשוב שתיראה ותישמע ושידברו עליך, עד לפריימריס, וכל הדרך לפריימריס. בקיצור, פרובוקציה שווה יותר ממדיניות וחבל שכך.
בעידן כל כך מסוכן וקיומי לכולנו, הדבר האחרון הוא צורך במלחמות דת ושבירת הקונצנזוס. לא המחוקק הוא שיקבע האם נלך לים או לבית התפילה. זוהי החלטה אישית ופרטית שבין אדם לעצמו, בין אדם לאמונתו, והמחוקק – עדיף שיתערב כמה שפחות באורחות החיים של ציבור כזה או אחר. מיקי זוהר עשה סיבוב על כולנו. הגיע הזמן שהאזרחים יעמידו את השלטון במקומו, כי אחרת, במדרון החלקלק הזה, עוד ייכנסו לכולנו לתוך הצלחת, לתוך המקרר, ולך תדע, אם השלטון ייכנס הביתה, גם חדר המיטות יהווה מטרה עבורו.