חלק ניכר מהציבור בארץ מרגיש שהנטל עליו כבד מאוד. מחירי הדירות בלתי ניתנים להשגה, המיסים העקיפים עלו בשנים האחרונות במאות אחוזים, המילואים מקשים והמצב הביטחוני הולך ומידרדר לאלימות יום יומית קשה ומכאיבה. אבל כל עוד יש תקווה ויש אור בקצה המנהרה, ויש מקצה שיפורים, ניתן לסחוב בעול, ודור האבות מעביר את הלפיד לדור הבנים וחוזר חלילה.
דומה שרעיון השוויון בנטל, שחייב להיות נר לרגלי כל ממשלה ציונית בישראל, הרעיון הזה נמכר השבוע בכנסת ונגוז בסחר סוסים גועליציוני. הדתיים חושבים שהם השיגו הישג פוליטי מרשים, אבל הם, כמו סוחרי סוסים מנוסים, ירו לחברה שהם מייצגים אותה כדור ברגל, והפכו את הציבור שלהם לציבור יותר מנוצל, יותר תלותי, יותר שבוי באוהלה של מנהיגות חשוכה שמנציחה את הפער בין דם לדם ואדם לאדם.
מדינת ישראל הפכה השבוע ליותר בדלנית, ליותר קוטבית ומפולגת. נכון שחוקי הגיוס מבית מדרשם של יאיר לפיד ואנשיו לא היו הבשורה בהתגלמותה ומהפכה חברתית מושלמת, אבל הם ביטאו צורך ללכת לכיוון אחר צודק והגיוני יותר. אני מרגיש השבוע שמישהו החרים אותי ושם עליי סגר, אלא שהפעם זה לא האירופאים, זה החברים בכנסת ישראל.
