בלי שמש, בלי חום, בלי שום סממן מתבקש, לא דפק בדלת, פשוט התגנב ונכנס כאילו הוא חלק מצוות החורף. האביב פתח את שעריו אלינו עם רוח קרה וגשם וקור, שהצריך שוב להדליק את אמצעי החימום השונים והמשונים שכל אחד מאיתנו בחר לעצמו. מבחינתי, הוא התחיל לא טוב, ממש לא טוב, עם כל הכבוד, ככה לא מתחילים אביב! אבל אם נשים את כל ענייני מזג האוויר רגע בצד, אי אפשר להתכחש לעובדה שלפחות מבחינת לוח השנה האביב כבר כאן.
מרגע פרוץ האביב אל חיינו, יודע כל מי שיש לו ילדים בגן או בבית הספר, אצים-רצים כל ההורים לקנות חולצות לבנות. מי שלא יודע, הרי שהאביב הוכרז כעונה הייצוגית אך הלא רשמית של החולצות הלבנות. הילדים צריכים חולצה לבנה ליציאת מצרים ולליל הסדר, הם צריכים חולצה לבנה לחג השני ולמימונה, חולצה לבנה ליום השואה, חולצה לבנה לטקס יום הזיכרון, חולצה לבנה לחגיגות יום העצמאות וחולצה לבנה פלוס כתר מפרחים לשבועות. וכך, כאשר החולצות הלבנות הופכות קצת יותר לאפורות מרוב כביסות, מסתיים לו האביב ומתחיל הקיץ.
איך תמיד אנחנו קונים מלאי חולצות לבנות ותמיד באותו בוקר, כשצריך, כל החולצות הלבנות בכביסה. אלה שלא בכביסה, תמיד מלאות כתמים כאילו הילד עבד בבניין. איך תמיד כשאנחנו שולחים אותם עם חולצה קצרה יוצא יום קר וכשאנחנו שולחים אותם עם חולצה ארוכה חום אימים? כי עונה משוגעת היא האביב, קצת מפוצלת אישיות. בתחילתה היא חורף שלא ממש קלט את התפקיד שלו לקרר ובסופה קיץ שעוד לא הבין שהנה הגיע הזמן שלו לחמם. עונה לא סגורה על עצמה. יש שקוראים לה עונת מעבר שמעבירה אותנו מהלך רוח סגור, קר ומנוכר ולמשהו פתוח, חופשי יותר ויותר משוחרר, או שסתם היא מעבירה אותנו מהחורף לקיץ, מהקור אל החום.
מה שבטוח, לא סתם העונה הזו חגיגית במיוחד, משהו בחולצות הלבנות הופך אותה לכזו, מה גם שאת הפריחה רואים טוב יותר על הרקע של החולצות הלבנות.
סיגליות לשבת, מחר ב"צפון-1"
