אומרים "שונא מתנות יחיה", אבל איך אנחנו אוהבים מתנות. אוהבים לקבל, ואוהבים עוד יותר לקנות לאחרים, שזה משהו מאוד יפה לגלות על עצמנו. בשנים האחרונות פסח הפך להיות חג המתנות הלאומי והעניק לנו עוד תירוץ לעוט על הקניון עם רשימת קניות מתורצת להפליא. החנויות כולן מיישרות קו, או שבעצם ההיפך, אנחנו אלה שמיישרים קו איתן, ושני הצדדים, בהרמוניה מוחלטת, חוגגים חג קניות מטורף. הקניון לא התפרץ לידיים ריקות. ידינו מלאות תלושים לחג ולכן כל כך קל לנו לשחרר אותם. זה כאילו לא יוצא מהכיס שלנו.
כבר ביקרתי מספר פעמים בקניון בימים האחרונים כי רשימת המתנות שלי די ארוכה, וגיליתי, שאין אדם שעוד לא המציאו לו את המתנה שלו. אם פעם האמהות שלנו היו מסתפקות בסט מגבות או סט מצעים, היום פחות מבגד אביבי פלוס כפכף תואם פלוס שרשרת או עגילים או טבעת פלוס סידור פרחים לשולחן החג אי אפשר להגיע לסדר. אם פעם היו קונים מתנה לאמא, היום גם לאבא צריך וגם לאחיות ולאחים, לאחיינים, לגיסים ולגיסות, ולשכנה מלמטה שסובלת כל השנה את הרעש של הילדים ומחכה לפיצוי הולם, ולעוזרת הבית שקרעה את עצמה ואת הכיס שלנו על מנת להכין את הבית לפסח.
אם לוקחים בחשבון גם את הבגדים שאנחנו קונים לעצמנו (בכל זאת כבר אביב וחייבים להתחדש) וגם לילדים הרי שאילולא התלושים לחג היינו מגיעים לפשיטת רגל. אנשים מחכים למתנה שלהם ואנחנו לא יכולים לאכזב אותם. יש לי חברה שמעולם לא קנתה לעצמה בושם. לכאורה מזעזע, אבל החברה הזו רגילה לקבל בכל ראש השנה ובכל פסח בקבוק בושם, אז למה לה לקנות?
המתנות הקטנות האלה הן רק תירוץ. תירוץ להביע את האהבה הגדולה שיש לנו לאנשים הקרובים אלינו, שאולי במהלך השנה אנחנו מתייחסים ליחסים שלנו איתם כמובנים מאליהם. מהבחינה הזאת זוהי בהחלט סיבה למסיבה. אז גם אם קיבלתם בושם לא מאוד חינני בריחו, קערת פירות בצבעים אביביים מדי לטעמכם, או אולי אפילו שמלה שגדולה עליכם בכמה מידות ואולי מרמזת על איך אנשים אחרים רואים אתכם ומה המידה שהם חושבים שאתם לובשים, אם כך ואם כך, תשמחו שיש מישהו שהסתובב בקניון שעות וחשב וחשב וחשב וחשב מה לקנות לכם לחג, וזה מה שיצא. חג שמח.
