יש לי פחד ממקומות פתוחים כמו אוקיאנוסים או חלל וגם פחד גבהים. בזה חיסלתי סופית את האפשרות להיות אסטרונאוטית. חבל, כי מעבר לפחדים, לאלרגיות, לראיה הלקויה ולגיל, אני דווקא מזהה בעצמי המון פוטנציאל, בעיקר בתחום הטכני. אבל הפוביות שלי הן סטנדרטיות, שכיחות ואפילו משעממות. יש אנשים שיש להן פוביות הרבה יותר מתקדמות, נדירות ומעניינות.
זיהיתי, שמגוון ההפרעות הוא אדיר בעיקר בתחום האוכל. יש המון אנשים שיש להם עיניינים לא פתורים עם חצילים. דווקא חצילים. אני משתגעת על חצילים, בכל הצורות ובכל המרקמים. אבל יש אנשים שלא יכולים לטעום חצילים, זה מגעיל אותם. יש אנשים ששונאים דגים, או בשר, או ירקות מכל סוג והשבוע פגשתי מישהי שיש לה דווקא סלידה מתפוחים. היא לא מסתדרת עם המרקם ועם הריח. כן, יש גם כאלה.
הפרעה נוספת שייכת לתחום הניקיון והאסטטיקה. היה איזשהו שלב בחיים שלי שפחדתי נורא שלאחותי יהיו ילדים. עם התכיפות שבה ניקתה את הבית, בכל פעם לפחות עם גלון של כלור, חששתי לגמרי שזה גם מה שהיא תעשה לילדים שלה. אמבטיות כלור. כאמא, הבנתי בדיוק מהי כמות הלכלוך שילדים יכולים לצבור וידעתי בוודאות, שאחותי לא יכולה לשאת אותה. השלב הקיצוני בהפרעה הוא האנשים שמפסיקים להזמין אליהם אורחים על מנת שלא ילכלכו להם את הבית. אלה כבר זקוקים לאשפוז.
יש את האנשים האלה שלא יכולים לסבול שערות, זה מגעיל אותם ברמות. ואלה שציפורניים ארוכות עושות להן חשק מוגבר לגזירה, גם אם אלה בכלל לא הציפורניים שלהם. ויש את אלה שרגישים לתוויות בבגדים, שכל קפל, או בד פחות רך ממשי, הם לא יכולים לשאת. הם מלטפים כל בגד לפני שהם קונים אותו, ובדרך כלל גופיות, תחתונים וגרביים הם לובשים הפוך על מנת להימנע ממגע עם התפר. על אותו משקל האנשים שלא יכולים ללבוש גולף משום שהמעבר הצר לראש, גורם להם לקלסרופוביה קלה.
נראה לי שאין אדם שלא סובל מהפרעה כזאת או אחרת. מי שאין לו הפרעה אחת לפחות, הוא אדם משעמם ורדוד, ואתה, שקראת את זה ולא התחברת, לך מיד לגדל פוביה, החיים שלך יהיו הרבה יותר מרתקים.
