לפי כעשור, כאשר בתי שירתה בגדוד קרקל שעשה פעילות של ביטחון שוטף בגבול ירדן ובערבה, הוחלט להעביר את הפלוגה שלה לפעילות בעזה. כתבתי מכתב לרמטכ"ל דאז משה (בוגי) יעלון, ובו הבעתי את מחאתי על כך שהבנות שודרגו לפעילות שקצת גדולה עליהן. בנסיבות העניין, בסופו של דבר, בגלל תהליכים צה"ליים, הפלוגה הגיעה לעזה לצורך ההתנתקות.
בשבוע שעבר נפלה בקרב בירושלים החיילת הדר כהן ז"ל, שחודשיים אחרי גיוסה הועמדה בחזית אינתיפאדת הסכינים. נדמה לי שהערכת המצב הצבאית שגויה, ואין הבנה לכך שהמערכה על ירושלים כרגע מורכבת, מסובכת ודורשת מיומנות הרבה יותר גבוהה מלוחמי השטח מאשר בימים רגילים.
הרצון לשוויון מגדרי בצבא הביא בנות למשימות רבות ויש להצדיע להן. טייסות קרב, קצינות חי"ר ומפקדות בחיל הים. אבל נדמה לי שלכל משימה יש את ההיבט שלה והייחודיות שלה. להציב חיילות לא בשלות מבחינה צבאית בחזית ירושלים, בקו הראשון, זוהי טעות צבאית שיש לבדוק. נדמה לי שההחלטה בדרג הצבאי והפוליטי, שעדיין לא התקבלה, נובעת מהסירוב לעכל את עומק המצב שבו כולנו נמצאים, חזית ועורף כאחד. זוהי כבר לא עוד פעילות שיטור, אלא קרב מגע יומיומי מול מחבלים מיואשים מוסתים, צמאי דם, המוכנים להתאבד כדי להרוג, ובצד השני מולם יש להציב לוחמים או לוחמות שיודעים ויכולים לעמוד במשימה עם מינימום נפגעים.
