fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

לצמוח מתוך הכאב

השחקן משה אשכנזי חזר השבוע לעכו ובראיון חשוף דיבר על האהבה לעיר ועל האחיין האהוב רותם דוידזון
משה אשכנזי
משה אשכנזי. בגדים: מעוז דהן; איפור: אלמוג מורנו (צילום: אושרי כהן)

כשהתפקידים הגדולים התחילו להגיע ("העולם מצחיק", "אננדה") ונראה היה כי קריירת המשחק בנסיקה, קרתה הטרגדיה המשפחתית וקטעה הכל ובאו הדיכאון והרצון לברוח. משה אשכנזי חזר השבוע לעכו, שבה נולד וגדל, ובראיון חשוף דיבר על האהבה לעיר ואנשיה, על החלום שהצליח להגשים, להיות שחקן, ועל האחיין האהוב רותם דוידזון שנהרג והוא בן 11 וחצי בלבד. במוצאי השבת הקרובה הוא יגיע לכאן שוב, הפעם לפאב פרה בשבי ציון, עם מופע הסטנד-אפ "אשכנזי ומלול". יהיה מצחיק, למרות הכל.

מחר ב"צפון- 1":

 "יש משהו בעיר שהוא נורא פשוט, אין פה אנשים עם פוזה. יש פה אנשים,  שחיים, ששורדים, שמלאים בהומור ואהבה. וזה משהו שלפעמים בעיר בגדולה אין. את הדבר הזה של לדבר לאנשים בגובה העיניים קיבלתי פה בעיר. וזה משהו שאף אחד לא יוכל לקחת לי אותו ולא משנה לאיזה רמות של הצלחה אני אגיע"

הראיון עם השחקן משה אשכנזי מתקיים על חומות העיר שבה נולד וגדל, עכו, אליה הוא מרגיש מחובר עד היום. נלווה אליו החבר הטוב, השחקן איתי תורג'מן. הוא הבן הצעיר במשפחה, יש לו שלוש אחיות גדולות. החיבור למשחק, הוא מספר, החל אצלו מגיל צעיר. "זה תמיד היה החלום שלי. בגיל שנתיים כבר הופעתי לפני המשפחה". את צעדיו הראשונים במשחק עשה במגמת התיאטרון הידועה של סימונה מזרחי באורט דרסקי. בהמשך, ב-2004, בתום השירות הצבאי עבר לתל אביב והמשיך בלימודי המשחק בבית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים.

משה אשכנזי
משה אשכנזי. בגדים: מעוז דהן; איפור: אלמוג מורנו (צילום: אושרי כהן)
משה אשכנזי ורותם דוידזון ז"ל
משה אשכנזי ורותם דוידזון ז"ל (רפרודוקציה: אושרי כהן)

המעבר לתל אביב לא היה קל, ולאחר שנת הלימודים הראשונה חווה משבר. "הכל היה קשה. הייתי בן 21 והרגשתי שאולי יצאתי לחיים האמיתיים מוקדם מדי, בזמן שחברים שלי עשו טיולים בעולם, בהודו ואוסטרליה. הכי דחוף היה לי להתחיל ולהיות שחקן. זה היה יותר חשוב לי מלצאת לטיול, כי יש אנשים שיוצאים לטיול, כדי לחפש את עצמם ואני לא הרגשתי, בזמנו, שאני צריך לחפש את עצמי אז זה היה נראה לי כל כך טבעי, שאני פשוט הולך ומתחיל ללמוד ונהיה שחקן".

ההחלטה להתמסר למשחק, תבעה ממנו ויתורים נוספים מלבד הטיול של אחרי הצבא, ולא פעם נאלץ להפסיד אירועים משפחתיים או חבריים בשל אודישן או חזרו להצגה. "יצא שפספסתי הרבה, גם מבחינת המשפחתיות, גם מבחינת החברים".

"אני הייתי בערך בדיכאון הכי גדול של החיים שלי, זה השפיע נורא קשה עלי, על המשפחה שלי, על כל העיר. אחרי שזה קרה, הגיע משבר נורא גדול שלי, עם המקצוע ועם החיים בכלל. המקרה הזה טלטל אותי נורא וגרם לי בעיקר לאבד קצת אמון בחיים. החלטתי לעשות שינוי מהכל ולצאת למסע בעולם"

 

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות