fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"נהריה זה הבית לכל הדמויות שלי כולם"

איתן בוכריס (צילום: יעקב אביגדור)
איתן בוכריס (צילום: יעקב אביגדור)

הקומיקאי איתן בוכריס מנהריה בדרך להגשים חלום.  לפני שישה ימים הסתיימו צילומיו לעונה הבאה של הסדרה שנות השמונים, בה יגלם בוכריס בתפקיד ראשון, 'קבלן מצבות  מרוקאי' שמגיע לעיר. בוכריס חולם שהתפקיד ייפתח לו את הצוהר לתעשיית הבידור, אליה הוא שואף להגיע בזכות כשרונו הייחודי. את התודה הגדולה הוא מקדיש ליוצר הסדרה, מני אסייג, הנחשב בשבילו כאב רוחני ונתן לו את ההזדמנות לתפקיד בפריים טיים.

בוכריס, הוא אחד האנשים היותר מצחיקים בנהריה. לאחרונה העלה סרטון שרק נהריינים אסליים יכולים להזדהות עימו, כיצד אנשים בתפקידי  מפתח  נצרבים בתודעה. בוכריס העלה חיקוי  בהשראת מזכירת עיריית נהריה, אילנה בן מויאל. במשך שנים היא יושבת בבוטקה בכניסה וידה בכל. החיקוי שהעלה בוכריס גרם לתושבים להתגלגל מצחוק. את בן מויאל הוא מכיר היטב והיא משמשת לו השראה לחיקויים  כמעט בכל מערכון.

"אילנה היא דמות מתוך החיים.  היא מראה מה זה לחיות בפריפריה, היא מראה איך שורדים ואיך החיים קשוחים מתמיד",  מסביר בוכריס.

איתן בוכריס (צילום: יעקב אביגדור)
איתן בוכריס (צילום: יעקב אביגדור)

משחק החיים
בוכריס  בן 35, רווק  נמצא גם על קו תל אביב רומא בשם האהבה.  לפני שבע שנים הכיר תיירת איטלקייה, האהבה ניצתה אך השניים בחרו לנהל זוגיות טרנס-אטלנטית.  לרומא הוא נוסע כל חודשיים וחצי, אך מעדיף את החיים בארץ, בנהריה. ההסבר שהוא מספק זה שאת ההומור הישראלי לא ניתן לתרגם לאף שפה אחרת.

בוכריס בן לעליזה וגבריאל, גדל בשכונת ממשלתי. אמו עומדת מאחורי המותג: 'האריסה של עליסה". המשפחה מתפעלת עסק משפחתי לייצור אריסה ממפעל קטן בתוך המעברה במשך 30 שנה.  בוכריס הוא בן רביעי מתוך חמישה אחים ואחיות והיחיד שלקח את תחום הבמה והסטנדאפ לחיים.

"הייתי ילד מאד בעייתי עד התיכון לא השתלבתי חברתית.  שנים של טיפולים פסיכולוגיים עברתי כי טענו שאני מופנם", נזכר בוכריס, "לא היו לי חברים ואפילו מורה  ביישה אותי  כיוון שהיא נפטרה סלחתי לה, אבל היא  כל הזמן זלזלה בי והפכה אותי לסוג של ליצן החצר.  כשהגעתי לחטיבת הביניים ברשת עמל הרגשתי שאלוהים נגע בי.  נפתחו כל החסמים והשערים שהיו נעולים, עברתי מהפך אישי וגיליתי שיש עוד אנשים בנהריה. למזלי נפתחה מגמת תיאטרון והצלחתי להביא את עצמי בזכות כתיבת מערכונים וטקסטים אל הקדמה. כל יום הופעתי בטקס אחר.  בהפסקה היו מתקבצים ילדים והייתי עושה מופעי סטנד-אפ.  בתיכון התקבלתי ללהקת קולות עמל ויצרנו קליקה של אמנים מבטיחים מאד. גם מי שנתנה לי במה היא המורה לערבית רויטל בינו שהייתה מפנה לי רבע שעה בסוף השיעור רק בשביל להצחיק. מורים כמוה לא שוכחים כי היא נתנה לי להרגיש כמו מלך. המון מורים אחרים גם האמינו בי".

לאור משבר משפחתי בוכריס לא התגייס לצבא. הוא יצא בסדרת הופעות בידור עם חברו הטוב קובי זהרוביץ'. " בילדות המצאנו דמות "סימונה פורת". היינו הילדים ולא היה לנו סוכן. אז התקשרנו לבתי אבות בשם סימונה פורת  סוכנת האמנים האליסטית  שסוגרת מופעים בבתי אבות לקשישים. וכדי לא להיות נטל על הורי עברתי בגיל 18 וחצי להתגורר בתל אביב. מעל עשור עבדתי במועדון הפאנצ' ליין של המלצרים המזמרים", נזכר בוכריס.

"כשהגעתי לתל אביב קיבלתי סטירות לחי על ימין ועל שמאל. העיר הזאת לא בשלה לאנשים חדשים,יש בה אפס סובלנות. סוכנים מאד קשים וסלבס בחרדה על המקום שלהם. הופעתי בבמות פתוחות  כי חשבתי שחיקויים יצילו אותי ולאט לאט התחלתי ללמוד איך הדברים מתנהלים.  במקביל המשכתי להקים את עצמי מחדש למופע בידור. מאיר סוויסה הציע לי מופע ועד היום אני מחכה לו, אני מאמין שנעשה משהו ביחד.  הופעתי בפינות אצל דידי הררי והשתתפתי במחזמר 'סוליקה' עם נסרין קדרי, אך שם הבמאי הוריד אותי מתפקיד הניצבים כי טען שאני דומיננטי מידי. אני השחקן היחיד שהורד מהבמה ועדיין שילמו לו כסף. הבמאי האיר את עיני ואמר לי שנועדתי להיות בתפקיד מרכזי ושמח ולא בהצגה טרגית".

חולם על השואו. (צילום: יעקב אביגדור)
חולם על השואו. (צילום: יעקב אביגדור)

המלאך מני

בוכריס מחליט לוותר על לימודי משחק. לדבריו ההחלטה נבעה בעיקר בשל חוסר במשאבים כלכליים. "המשפחה שלי לא אוהבת את המקצוע שבחרתי, הם היו מעדיפים שאכין אריסה", מתלוצץ בוכריס, "אלו חיים אחרים של הישרדות יומיומית ולא התאפשר לי לקבל את הגב הכלכלי של הוריי  ללימודים וכך נמנע ממני החלום הגדול ללמוד משחק. למדתי בחיים שיש אותי ואת עצמי ואף אחד לא יעשה בשבילי. לפני שלוש שנים  חזרתי לנהריה אחרי שעברתי תאונה וכמעט נקטעה לי האצבע בתאונת עבודה.  מאז רק דברים טובים קרו לי: ביימתי את טקס סיום השנה של כיתות יב' בבית הספר שחקים. זו הייתה סגירת מעגל מופתית לביים את הטקס בבית הספר בו למדתי בהובלת המורה שרה עובד ומנהלת להקת קולות עמל קרן אטיאס.  פרצתי את כל גבולות היצירה. לא נראה דבר כזה בארץ ואני מודה שהרמנו רף גבוה מאד".

לפני שנתיים  התמודד בוכריס לאודישן על הצגת יחיד בתאטרון מוכר.  את התפקיד הוא כמעט קיבל, אך אז נבחו השחקן שלומי קוריאט.

"הוא היה יותר רציני ממני, יש לו חשיפה וקהל גדול וזה היה מתאים למפיקי ההצגה. אסייג מאד התעצבן ונפגע בשמי. הוא אמר שמחליפים אותי במלא שחקנים והציע לי לבוא אליו לפגישה. הוא רצה לסייע לי. מאז שנפגשנו הוא נכנס לי ללב ואני מתייעץ איתו על כל צעד שאני עושה.  בתקופה מסוימת ירדתי לאילת, ניהלתי את צוותי הבידור של מלונות קיסר ואסטרל פלמה ואחרי חצי שנה ברחתי. לא יכולתי לשאת את העובדה שאנשים מפצחים גרעינים וצופים בהופעה אז חזרתי לנהריה.

"נהריה זה הבית לכל הדמויות שלי כולם. את אילנה בן מויאל אני מכיר מאז שאני ילד, היא שכנה וחברה של אמא שלי. שאבתי את הדמות שלה כל החיים. הסתכלתי עליה מרחוק ומקרוב ומהצד. היא המראה של החיים בעיני. התפקיד שהיא מבצעת לאורך השנים במזכירות העירייה, הכל עובר דרכה, היא הפנים של העירייה ותמיד היא עסוקה.  אני החקיין היחיד שלה ומעלה הרבה מערכונים ברדיו בדמותה, גם בתוכנית הרדיו של דידי הררי. הבית שלנו בשכונת ממשלתי הוא בית פתוח, אמא שלי מבשלת לכל השכונה.  יש עוד אנשים בנהריה שבהשראתן קמו דמויות כמו אריקה השכנה הגרוזינית והזמרת קארין עמר ודמות שאני מעלה בשם רויטל טל- ומטר שחולמת להיות זמרת. השתתפתי גם בתחרות חיקויים וזכיתי במקום ראשון עם חיקוי של דנה אינטרנשיונל. אני יכול להיות כל מה שני רוצה בתוך שניות".

"לפני מספר חודשים   התקשר אסייג, שאני קורא לו 'המלאך שלי' והזמין אותי לאודישן לדמות בשנות השמונים. העלתי חיקוי של פייטן מרוקאי ואסייג מאד פרגן לי ונתן לי הזדמנות בתפקיד של קבלן מצבות בסדרה שנות שמונים.

 החלום הגדול שלי לצאת עם מופע בידור בסגנון קומדי -שואו. לא לבוא עם בקבוק מים וכסא  על במה ולאכול לקהל את הראש בסטנד- אפ, אלא לעשות חיקויים וג'יבריש ושואו- קברט. אני בטוח שאגשים אותו זה היעד, גם בזכות  אסייג הוא מלאך שנמצא תמיד בשבילי".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות