היום ב"צפון-1"
תרשיחא הוא כפר גדול ומרכזי מאוד בגליל המערבי, השוכן בין הרים ויערות ירוקים ומרשימים. לפי אגדה מקומית, תרשיחא נקרא על שם קדוש מוסלמי בשם שיחא, אשר נהג להתבודד בהר הסמוך עד להיעלמו ביום אחד. תרשיחא – נעלם שיחא. אחד המקורות לממצא זה מצוי בספרו של ג'ימס פיין, הקונסול במרוצת מחצית המאה ה-19, שכתב בספרו "עיתות סופה", על קורותיו בפלשתינה.
תרשיחא הוא כפר נוצרי ומוסלמי מעורב, ומיקומו הגיאוגרפי והפוטנציאל הטמון בו הפכו את אותו למרכזם של תושבי האזור כולו. מספר התושבים בכפר הוא כ-4500, מהם 50 אחוז מוסלמים. בין העדות קיימים מאז ומתמיד יחסי הבנה, אחווה וכבוד הדדי. כיום מאופיינת אוכלוסיית תרשיחא ברמת חיים גבוהה הודות לריכוז תושבים בעלי השכלה גבוהה: רופאים, עורכי דין ובעלי מקצועות חופשיים. תרשיחא הפך בשנים האחרונות למרכז חינוכי, חברתי וכלכלי של כל יישובי המיעוטים בגליל המערבי.
ב-1963 אוחדו מעלות ותרשיחא ליישות מוניציפאלית אחת, מעלות~תרשיחא, תופעה יחידה במינה בהיסטוריה של המדינה. היחסים בין האוכלוסייה היהודית לבין האוכלוסייה הערבית מושתתים על דו~קיום, שותפות כנה ושלום. קיים שיתוף פעולה הדוק בתחום המוניציפאלי, בתחום המסחר וחיי החברה. ב~21 בנובמבר 1995 הוכרזה מעלות~תרשיחא כעיר ואם בישראל. בשנים האחרונות, הכפר תרשיחא נמצא בפריחה מרשימה גם בתחומי המסחר, החברה והתרבות. עסקים רבים שמספקים חיי לילה, קולינריה משובחת ועוד נפתחים בזה אחר זה. בהתפתחות זו משתתפים בין היתר, שני עסקים, אחד שהוא כבר שם דבר במקום, ואחד חדש. שניהם נמצאים בקצה השוק ובמרכז הכפר.
הראשון הוא "בוזה" – הגלידרייה הגלילית המיוחדת בוזה שנפתחה לפני כשנה וחצי והשני שנפתח בשכנות אליה, לפני כשבועיים, הוא סניף חדש ויחיד באזור, של הסושייה.
גלידה גלילית
בוזה בערבית משמעה גלידה. לגלידרייה הזו שותפים עלאא סויטאת מתרשיחא, שהוא גם הבעלים של מסעדת אלומה המומלצת שנמצאת בכפר, ואדם זיו מקיבוץ סאסא, כאשר הקיבוץ עצמו הוא השותף השני. סויטאת אחראי על ניהול המקום והצוות, וזיו אחראי על הגלידות – הטעמים, הפיתוח והאיכות. בבוזה כל הגלידות מיוצרות במקום, כל יום, ומקפידים שם על טריות ועל איכות המרכיבים. מרכיבים שאי אפשר למצוא באזור תרשיחא והגליל הם מייבאים בעצמם, כמו למשל שוקולד, קקאו ופיסטוקים. מה שאפשר להשיג בגליל הם מעדיפים להשתמש בו כדי לייצר את הגלידות מחומר מקומי.
זיו: "אנחנו לוקחים דברים טובים מהעולם ומביאים את הכי טוב שיש. כמו למשל מקלות וניל ממדגסקר או אגוזי לוז שנקטפים ברשיון מיוחד בשמורה ספציפית בצפון איטליה. אנחנו גם מקפידים ואוהבים מאוד להשתמש בחומר מקומי".