סגן ח' בת 23 מהיישוב הדתי מורשת שבמשגב, היא הראשונה מבני משפחתה המורחבת שהתגייסה לצבא ובין הראשונות להתגייס מהיישוב, שספורות מבנותיו מתגייסות.
היא לא הסתפקה בשירות חובה כזה המסמן וי. אלא היא משרתת בתפקיד רגיש ואחראי כקצינת מבצעים מיוחדים בחטיבה המרחבית בנימין, ולמעשה מנהלת את כלל המבצעים המיוחדים של החטיבה והלוחמים באחד המרחבים המורכבים ביותר שקיימים. בכל מסלול חייה בצבא ועוד לפניו, בולטת אישיותה המיוחדת השואפת ומבצעת את הטוב ביותר, בדרך הטובה ביותר, מבלי לזנוח לרגע את אמונתה ואת דרכה הדתית.
– ספרי קצת על מסלול חייך הצעירים עד לרגע בו התגייסת.
"עד לחטיבת הביניים למדנו בבית הספר היסודי ביישוב. כאשר בני היישוב, ובכלל זה אני, וכך עד היום, מגיעים לסיום בית הספר היסודי, הם לא יכולים להשתלב בחינוך הכללי של משגב. לצערי ואני אכן מצרה על כך, ילדי מורשת למעשה מנותקים מחבריהם בגוש, כי כולנו לומדים בחוץ. חלק גדול מהבנים נוסע לשדה יעקב והבנות נוסעות לאולפנת סגולה בקרית מוצקין. יש גם מי שלומד בטבריה ובקרית אתא. אנחנו רצינו מאוד להצטרף למשגב. אנחנו בכלל לא מכירים את הנוער במשגב. נכון לעכשיו לא ניתנו לנו פתרונות".
– באולפנה למדתן רק במסלול של לימודי דת?
"בסגולה לומדים יום ארוך. לומדים לפי תוכנית הלימודים של משרד החינוך המעושרת בתחומי היהדות, המדעים, ופעילות חברתית".
– איך התמריץ באולפנה לגבי בנות להתגייס לצה"ל או לשירות לאומי?
"אצלנו באולפנה ממש לא עודדו גיוס לצה"ל, ההיפך הוא הנכון, עשו הכל כדי שבנות לא יתגייסו. רוב הבנות הלכו לשירות לאומי. אני אישית מאוד לא אהבתי את הגישה הזאת, מה גם שכבר ידעתי והייתי נחושה להתגייס".
– איך קיבלו במשפחתך הקרובה את החלטתך להתגייס?
"אמי אמרה לי בפירוש שהיא לא תקבל כל החלטה עבורי, אני זאת שצריכה להחליט. אבי היה חייל ששירת בשריון ולחם במלחמת לבנון הראשונה. מצד משפחתי הקרובה מאוד תומכים ומרוצים. בכלל, אצלנו כמעט כולם מתגייסים. יש לי אח בקדם צבאי כרגע ועוד אחד שסיים י"ב וגם מתגייס, ואחותי בשירות לאומי שלא מרצונה.
הסיפור המלא יפורסם מחר ב: "צפון 1".
